מסכת הוריות, חזרה, פרק ג

פרק ג, משנה א: כהן גדול שהתחייב בהבאת פר העלם דבר, ועבר מכהונתו, או מלך שחטא ואחר כך עבר ממלכותו, אין דינם משתנה, אלא כהן גדול מביא פר העלם דבר, והמלך מביא שעיר.

משנה ב: כהן גדול שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא והורה היתר לעצמו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה, מביא פר העלם דבר, כדין כהן גדול המכהן. אבל מלך שהעבירוהו ממלכותו ואחר כך חטא, דינו כהדיוט, ומביא כשבה או שעירה.

משנה ג: מלך או כהן גדול שחטאו קודם שהתמנו, ואחר כך התמנו, דינם כהדיוט. ולדעת רבי שמעון דינם תלוי בזמן הידיעה, שאם נודע להם קודם שהתמנו, חייבים כהדיוט. ואם אחרי שהתמנו, פטורים לגמרי. וה'נשיא' האמור בתורה זהו המלך.

משנה ד: דיני 'פר העלם דבר' של כהן גדול נאמרו רק בכהן גדול שנמשח בשמן המשחה, אבל לא בכהן גדול שהתמנה לכהונתו על ידי לבישת בגדי כהונה גדולה [לאחר שנגנז שמן המשחה], וזהו החילוק היחיד שיש בין כהן גדול משוח בשמן המשחה לכהן גדול מרובה בגדים. כהן גדול המשמש במקדש וכהן גדול שעבר מכהונתו שוים בדיניהם, מלבד פר יום הכפורים שמוקרב רק על ידי הכהן הגדול המשמש, ומנחת חביתין המובאת על ידו בכל יום. אך שניהם יכולים לעשות את עבודת יום הכפורים, ושניהם אסורים באלמנה ומצווים לישא בתולה, ואסורים להטמא לקרוביהם, לגדל את שערם ולפרום את בגדיהם [מלבד האופן שיבואר להלן], ואם מת אחד מהם, חוזרים הרוצחים בשגגה מערי המקלט.

משנה ה: כהן גדול שמת אחד מקרוביו, פורם את בגדו מלמטה, בדרך שונה משאר בני אדם, וכהן הדיוט פורם מלמעלה, כדרך כל האבלים. כהן גדול מקריב קרבנות כשהוא אונן [והיינו ביום שמת אחד מקרוביו], אך אינו אוכל קרבנות ביום זה, וכהן הדיוט אינו מקריב ואינו אוכל.
משנה ו: העומד לקיים כמה מצוות עליו להקדים את המצוה התדירה יותר. וכל המקודש מחבירו, קודם לחבירו, וכגון כהן קודם ללוי ולישראל. היו פר העלם דבר של כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור עומדים להקרבה, פר המשיח קודם, כדי שיכפר תחילה על עצמו ואחר כך על כל העם.

משנה ז: איש ואשה הזקוקים להצלה ממיתה, או להשבת אבידה, האיש קודם, כיון שהוא חייב במצוות רבות יותר, וקדושתו עדיפה. אך אם שניהם זקוקים לקבל בגדים מן הצדקה, האשה קודמת, שבושתה מרובה יותר. וכן אם שניהם זקוקים להצלה מהשבי, האשה קודמת, כיון שיש חשש שיאנסוה. אמנם אם שניהם עומדים לקלקלה בבית השבי, האיש קודם, שבושתו מרובה יותר.
משנה ח: כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין [מהגבעונים שניתנו לחוטבי עצים ושואבי מים], נתין קודם לגר, וגר לעבד משוחרר. כל הקדימויות הללו נאמרו כשכולם שוים בחכמת התורה, אך תלמיד חכם, אפילו ממזר, קודם לכהן גדול עם הארץ.

הדרן עלך מסכת הוריות