מסכת הוריות, פרק ב, משנה ד

משנה ד: אֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, לֹא תָבוֹא אֶל הַנִּדָּה:

משנתנו מביאה דוגמא לחטא שאין שייך בו פר העלם דבר, ודוגמא לחטא שיש בו פר העלם דבר:
משנה ד: אֵין בית דין חַיָּבִין עַל הוראת טעות במצוות עֲשֵׂה וְעַל הוראת טעות במצוות לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ – שבטומאת מקדש וקדשיו, כיון שאין בשגגת חטאים אלו חיוב חטאת קבועה, אלא קרבן עולה ויורד, והתבאר במשנה לעיל שפר העלם דבר בא רק על דבר ששגגתו חטאת קבועה. וְמחמת אותו טעם אֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל ספק עֲשֵׂה וְעַל ספק לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, כיון שגם אשם תלוי אינו בא אלא על חטא ששגגתו חטאת קבועה. אֲבָל חַיָּבִין פר העלם דבר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, אם הורו בו בית דין הוראה בטעות, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל ספק עֲשֵׂה וְעַל ספק לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. ומבארת המשנה, אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה, כלומר, שאם היה משמש עם אשתו הטהורה, והרגישה יציאת דם מרחמה ונאסרה עליו, הרי הוא מצווה לפרוש ממנה, אמנם אסור לו לצאת מיד, לפי שיציאתו הנאה לו כביאתו, אלא נסמך על ידיו ורגליו כדי שלא יהנה מגופה, וממתין עד שיפסק קישויו, ואז יפרוש ממנה, ואם הורו בית דין שמותר לו לפרוש ממנה מיד, הרי זו הוראת טעות במצוות עשה שבנדה, וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, זהו האיסור של לֹא תָבוֹא אֶל הַנִּדָּה, ואם הורו בו בית דין היתר, הרי זו הוראת היתר בלא תעשה שיש בשגגתו חטאת קבועה, ומביאים פר העלם דבר. ואם יש לו ספק באיסורים אלו, מביא אשם תלוי. ונקטה המשנה דוגמא של איסור נדה, אך הוא הדין לכל שאר חייבי חטאות קבועות.