משנה ז: בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן, נְתָנָן בְּמָגֵיס, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת, וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים, מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן:
לאחר שמסר הכהן הגדול את השעיר המשתלח למי שהיה משלחו, בָּא לוֹ אֵצֶל פָּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין – העתידים להישרף, קְרָעָן, וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן – האיברים הפנימיים המוקטרים על גבי המזבח, נְתָנָן בַּמָּגִיס – בקערה של כלי שרת, וְהִקְטִירָן – כדי להקטירן לאחר זמן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. ואת גוף הפר והשעיר קְלָעָן בַּמִּקְלָעוֹת – עשה את בשרן כמין קליעה, וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, להישרף חוץ לבית המקדש. ונאמר בפסוק 'והשורף אותם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים', מבררת המשנה, וּמֵאֵימָתַי השורפים את הפר והשעיר מְטַמְּאִין בְּגָדִים, מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה, בדרכם לשריפת הפר והשעיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן – משעה שנתפסה האש ברוב הבהמות.
