מסכת כלים, פרק טז, משנה ח

משנה ח: תִּיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן, תִּיק מִסְפֶּרֶת וּמִסְפָּרַיִם וְהַתַּעַר, תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכּוֹחַל, תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרוּנְתֵּק, תִּיק טַבְלָא וּסְקֹרְטְיָא, בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. תִּיק סִמְפּוֹנְיָא, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא. מִצִּדּוֹ, טָהוֹר. תִּיק חֲלִילִין, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ. חִפּוּי הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת, וְהָרֹמַח, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְתִיק, טָמֵא. לְחִפּוּי, טָהוֹר:

משנה ח: תִּיק הַסַּיִף – החרב, וְתיק הַסַּכִּין, וְתיק הַפִּגְיוֹן – סכין שיש לו שתי פיות, וחותך משני צדדיו, תִּיק מִסְפֶּרֶת – כמין טס של ברזל, ארוך וכפוף באמצעו עד שהלהב של צידו האחד מגיע כמעט עד הלהב של צדו השני, וְתיק מִסְפָּרַיִם, וְתיק הַתַּעַר, תִּיק מִכְחוֹל המשמש לכחילת העיניים, לרפואה או ליופי, וְתיק של בֵית הַכּוֹחַל – הכלי שבו מניחים את הצבע לכחילת העיניים, תִּיק מַכְתֵּב – קולמוס לכתיבה, וּתְרוּנְתֵּק – תיק שיש בו מקום לתיקים קטנים רבים וכמו תיק שמשתמשים בו הרופאים, שיש בתוכו תיקים עם כלים שונים], תִּיק טַבְלָא וּסְקֹרְטְיָא – תיק של טבלת מתכת או עץ שמצויר בה גלגל המזלות, ומשתמשים בה תוכני השמים לדעת את מהלך השמש הירח והכוכבים, בֵּית הַחִצִּים – תיק שנותנים בו את החיצים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת – תיק שנותנים בו חיצים רחבים, כל התיקים הללו הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים – מקבלים טומאה, כיון שיש להם בית קיבול. תִּיק סִמְפּוֹנְיָא – מין כלי זמר, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן את הכלי לתוך התיק מִלְמַעְלָה, כיון ששם פתח התיק, נמצא שיש לו בית קיבול, וטָמֵא. אך אם מכניס את הכלי לתיק מִצִּדּוֹ של התיק, ששם פתחו, נמצא שאין לו בית קיבול, וטָהוֹר. תִּיק של חֲלִילִין -מין כלי נגינה צר וארוך], רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ של התיק אך לדעת חכמים הוא מקבל טומאה, כיון שבשעת הכנסת הכלי אל התיק נמצא פתח התיק למעלה, ואילו רבי יהודה סובר שכיון שלאחר מכן משכיב את התיק עם הכלי לאורכו ונמצא שפתחו מן הצד, אינו מקבל טומאה]. חִפּוּי של עור הניתן על הָאַלָּה – מקל של ברזל שבראשו כדור, חיפו של הַקֶּשֶׁת, וְחיפוי של הָרֹמַח, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. זֶה הַכְּלָל, כל הֶעָשׂוּי לְתִיק, והיינו שפתחו למעלה, ומכניסים את הכלי לתוכו מלמעלה למטה, נחשב שיש לו בית קיבול, וטָמֵא. וכל העשוי לְחִפּוּי – לכסות בו את הכלי, טָהוֹר, וכפי שדרשו חז"ל מהפסוק (ויקרא יא לב) 'כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם', למעט חיפויי כלים, והיינו כשאין להם בית קיבול ועשויים לכיסוי בלבד.