מסכת כלים, פרק יא, משנה ח 1

משנה ח: קַסְדָּא, טְמֵאָה. וּלְחָיַיִם, טְהוֹרִים. אִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַיִם, טְמֵאִים. כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה, טְמֵאִים. הַכִּידוֹן, הַנִּיקוֹן, וְהַמַּגָּפַיִן, וְהַשִּׁרְיוֹן, טְמֵאִין. כָּל תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים, טְמֵאִים. עִיר שֶׁל זָהָב, קַטְלָיוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, וְטַבַּעַת, בֵּין שֶׁיֶּשׁ לָהּ חוֹתָם וּבֵין שֶׁאֵין לָהּ חוֹתָם, נִזְמֵי הָאַף.

משנה ח: משנתנו מבארת את דיני הטומאה והטהרה בכלים המיוחדים לאנשי מלחמה, ובתכשיטי נשים. קַסְדָּא – כובע של מתכת שנותנים אנשי המלחמה על ראשם, טְמֵאָה – מקבלת טומאה, כיון שזהו כלי מתכת שיש לו שם בפני עצמו. וּלְחָיַיִם – טסי מתכת הנתונים על לחייהם של אנשי המלחמה כדי להגן עליהם, טְהוֹרִים, כיון שאין להם בית קיבול, ואין להם שם בפני עצמם. אִם יֵשׁ בָּהֶן (-בלחיים) בֵּית קִבּוּל לשתיית מַיִם בזמן המלחמה, הרי הם טְמֵאִים – מקבלים טומאה.

כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה, אף שאין להם בית קיבול, וכפי שתפרט אותם המשנה עתה, טְמֵאִים – מקבלים טומאה, כיון שיש להם שם בפני עצמם, והם, הַכִּידוֹן – רומח קטן, שדרך המלכים והשרים להחזיק בו, הַנִּיקוֹן – להב הברזל המחובר לראש הרומח, וְהַמַּגָּפַיִן – כמין נעליים מברזל המגנים על רגלי הלוחם, וְהַשִּׁרְיוֹן שמכסה את גופו, טְמֵאִין – מקבלים טומאה.

כָּל תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים העשויים מתכת, טְמֵאִים – מקבלים טומאה, אף שאין להם בית קיבול, כיון שיש להם שמות בפני עצמם. ומפרטת אותם המשנה, כגון עִיר שֶׁל זָהָב – כתר העשוי בדמות העיר ירושלים, קַטְלָיוֹת – שרשראות ממתכת שעונדת האשה בצמוד לצוארה, נְזָמִים הניתנים באוזן, וְטַבָּעוֹת הניתנות על האצבעות, ומוסיפה המשנה ואומרת, וְטַבַּעַת זו שאמרנו שהיא מקבלת טומאה, זהו בֵּין שֶׁיֶּשׁ לָהּ חוֹתָם וּבֵין שֶׁאֵין לָהּ חוֹתָם, וכן נִזְמֵי הָאַף, כל אלו מקבלים טומאה.