מסכת כלים, פרק כב, משנה ט

משנה ט: כֹּפֶת שֶׁסֵּרְקוֹ, וְכִרְכְּמוֹ, וַעֲשָׂאוֹ פָנִים, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ. הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה שֶׁמִּלְאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין, הִתְקִינָן לִישִׁיבָה, טְהוֹרִין. סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִמְשִׁיחָה, טְמֵאִין:

משנה ט: כֹּפֶת – בול עץ עבה ורחבה, שֶׁסֵּרְקוֹ – צייר בו ציורים, וְכִרְכְּמוֹ – צבעו בכרכום, וַעֲשָׂאוֹ פָנִים – פיסל את צורתו שיהיו לו פנים יפות, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא – סובר שהוא מקבל טומאת מדרס, כיון שדי במלאכות אלו כדי להחשיבו כראוי לישיבה. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין מלקבל טומאת מדרס, כיון שעדיין אינו אלא בול עץ, עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ – עד שיחקוק בו מקום המיוחד לישיבה.

הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה, שֶׁמִּלְאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין (פיסות צמר גפן) והִתְקִינָן בכך לִישִׁיבָה, טְהוֹרִין מלקבל טומאת מדרס, כיון שאינם עשויים כלל לישיבה, ובטלה דעתו של העושה כן אצל כל אדם, אבל אם סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִמְשִׁיחָה – עשה על פי הסל או הכלכלה כמין סורג מגמי או מחבלים, המונעים מהתבן או המוכין לצאת החוצה, הרי נעשו כמושב קבוע, וטְמֵאִין טומאת מדרס.