פרק כח, משנה א: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר, אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ, טְהוֹרָה. אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנְּתָנוֹ בְכַדּוּר, טָמֵא. עֲשָׂאוֹ כַדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ:
פרק כח, משנה א: פיסת אריג שגודלה שָׁלֹשׁ אצבעות עַל שָׁלֹשׁ אצבעות, וראויה לקבל טומאת מת ושאר טומאות (מלבד טומאת מדרס), שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר העשוי בד, כפי שעושים לתינוקות לשחק בו, אוֹ שֶׁעֲשָׂאָהּ על ידי תפירה לכַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ, בכל אחד מאופנים אלו הרי היא בטלה מחשיבותה, וטְהוֹרָה מלקבל טומאה. אֲבָל אריג של שְׁלֹשָׁה טפחים עַל שְׁלֹשָׁה טפחים, הראוי לקבל אפילו טומאת מדרס, שֶׁנְּתָנוֹ בְכַדּוּר, כיון שהוא שמור בתוכו אינו מתבטל מחשיבותו, והרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה. אך אם עֲשָׂאוֹ כַדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר מלקבל טומאת מדרס, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ משיעור שלשה על שלשה טפחים, והרי דינו ככל אריג שאין בו שלשה על שלשה טפחים, שכיון שיש בו שלש על שלש אצבעות הרי הוא מקבל טומאת מת ושאר טומאות, מלבד טומאת מדרס.
