מסכת מועד קטן, פרק ב, משנה ב

משנה ב: וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ:

וְכֵן מֵי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר שנדרכו בו הענבים, וְאֵרְעוֹ אֵבֶל, אוֹ אוֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פּוֹעֲלִים, והגיע חול המועד, ואם ישאיר שם את היין עשוי הוא להחמיץ, זוֹלֵף וְגוֹמֵר – מכניס את היין לתוך החביות, וְגָף – סותם את החביות במגופה כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לא יעביר את היין לחביות במועד, אלא עוֹשֶׂה לוֹ לִימּוּדִים – מניח על היין שבבור נסרים של עץ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ.