מסכת מכות, חזרה, פרק א, משניות ה-ט

פרק א, משנה ה: העידו עדים על פלוני שהרג את הנפש, ובאו עדים והזימום, וכשבאה כת נוספת להעיד על אותה הריגה, הזימו גם אותם, אפילו אם אותם שני עדים הזימו מאה כתות עדים, כולם נהרגים על פיהם. רבי יהודה חולק ואומר שאין הורגים על פיהם אלא כת אחת, ושוב אין מקבלים עדויות בענין זה.
משנה ו: עדים זוממים נענשים בעונש 'כאשר זמם' רק לאחר שנגמר הדין על פי עדותם, אמנם אם כבר הרגו את הנידון על פי עדותם, אין מענישים אותם ב'כאשר זמם'.
משנה ז: כשם ששלשה עדים מזימים שני עדים, כך שנים מזימים את השלשה, ואין הבדל בין שנים למאה המעידים את אותה עדות לגבי נאמנותם. רבי שמעון אומר, אין עדים זוממים נענשים עד שיוזמו כולם, בין הם היו שנים, שלשה או אפילו מאה. רבי עקיבא אומר, אף על פי שהתקיימה העדות בשנים ולא היה צורך בשלישי, כיון שנטפל לעוברי עבירה, נענש יחד עמם. וכל שכן שהנטפל לעושי מצוה, יקבל שכר כעושה מצוה.
משנה ח: כת עדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול, בין אם היו שנים, שלשה או אפילו מאה, כולם בטלים. ולדעת רבי יוסי היינו רק בדיני נפשות, ולא בדיני ממונות. ולדעת רבי אומרים כן אף בדיני ממונות. והצירוף של העדים לכת אחת בדיני נפשות היינו כשכולם התרו בו והתכוונו להיות עדים בדבר, אבל אם לא התכוונו להעיד, אין הפסולים מצטרפים, ואינם פוסלים את עדותם של הכשרים.
משנה ט: היו שני עדים רואים את המעשה מחלון אחד, ושני עדים אחרים מחלון אחר, ומקצתם רואים אלו את אלו, הרי זו עדות אחת. אך אם אינם רואים אלו את אלו כלל, הרי אלו שתי עדויות, ואם נמצאת אחת הכתות זוממת, אין הכת השניה נפסלת, אלא הורגים את הנידון על פיהם, והכת הראשונה גם היא נהרגת מחמת שהוזמה. לדעת תנא קמא אין ההתראה צריכה להיעשות על ידי העדים, אלא אפילו על ידי אדם אחר, ואפילו הוא פסול לעדות. ורבי יוסי חולק ואומר שיש צורך שאותם עדים המעידים עליו הם יהיו אלו שיתרו בו.
אין דייני הסנהדרין יכולים לקבל עדות בלשון שאינם מבינים, על ידי מתורגמן, אלא צריכים להכיר בעצמם את לשון העדים.