מסכת נגעים, פרק ו, משנה ז

משנה ז: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִין בָּאָדָם שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַחֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה, וְרָאשֵׁי הַדַּדִּים שֶׁבָּאִשָּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל אִישׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַיַּבָּלוֹת וְהַדִּלְדּוּלִין אֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה:

משנה ז: נאמר בפרשת נגעים 'וראהו הכהן וטימא אותו', ולמדו מכך חכמים שטומאה זו היא רק בנגע שיכול הכהן לראותו כאחד, אבל נגע הנמצא במקום המשופע לכאן ולכאן באופן שאין הכהן יכול לראות את כולו בבת אחת, אינו מטמא. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִין יש בָּאָדָם, שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה – כאשר יש מחית בשר חי בתוך הנגע, שזהו סימן טומאה, אך מחיה זו מחלקת את הנגע לשנים, וכיון שהנגע משתפע לכאן ולכאן לפי צורת ראשי איברים אלו, אין הכהן יכול לראות את כל הנגע יחד, ואלו הם, עשרים רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְרָאשֵׁי אָזְנַיִם, והיינו נגע הנמצא בשפת האוזן ושופע לכאן ולכאן, וְרֹאשׁ הַחֹטֶם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה (-אבר הזכר), וְרָאשֵׁי הַדַּדִּים שֶׁבָּאִשָּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל אִישׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַיַּבָּלוֹת וְהַדִּלְדּוּלִין – בשר שפרש והוא מדולדל ותלוי, כל אלו אֵינָן מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה.