פרק ג, משנה א: הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָה מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלֵי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָה. וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ:
פרק ג, משנה א: לאחר ששתתה האשה את המים המרים, הָיָה בעלה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָה מִתּוֹךְ אותה כְּפִיפָה (-סל) מִצְרִית, שבה הביאה את מנחתה, וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ – מניח את הכלי עם המנחה עַל יָדָה. וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ – תחת ידיה של האשה, וּמְנִיפָהּ – מניף את המנחה יחד עמה (ובירושלמי שאלו, והרי מכוער הדבר שיניח הכהן ידיו תחת ידי האשה, והשיבו שהיו מביאים כהן זקן, או אפילו כהן צעיר, כיון שאין יצר הרע שולט באותה שעה).
