מסכת סוכה, פרק א, שיעור 3

דין נוסף באותו ענין, אָמַר רָבָא, סִיכֵּךְ האדם עַל גַּבֵּי מָבוֹי ממש, והיינו רחוב קטן שיש לו בתים משני צדדיו, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי בפתחו הפונה לרשות הרבים, כְּשֵׁרָה, ואף שבצידה השלישי של המבוי אין צורת הפתח, ואף לא טפח שוחק, אלא רק לחי שהוא קנה העומד בצד כדי להתיר את הטלטול במבוי בשבת, הדבר מועיל לענין הכשר הסוכה, ולהלן יבואר הטעם. וְעוד אָמַר רָבָא, סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי פַּסֵי בֵּירָאוֹת – מחיצות קטנות העשויות מארבע זויות של אמה אחת לכל צד, העומדות סביב בור מים, כדי להתיר את טלטול המים מהבור החוצה בשבת, ואף שאין שם אפילו שתי מחיצות שלמות, מכל מקום באופן שנעשו מחיצות אלו להתיר את שאיבת המים וסיכך על גביהן, הרי זו סוכה כְּשֵׁרָה. והטעם בשני דינים אלו, של סיכוך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי פסי ביראות, דְּמִיגּוֹ דְּהָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן שַׁבָּת הָוְיָא נַמִּי דּוֹפֶן לְעִנְיַן סוּכָּה – כיון שמתוך שזו 'דופן' המועילה לגבי איסורי שבת, ומתירה את הטלטול, הרי יש לה גם חשיבות 'דופן' לגבי סוכה.

מוסיפה הגמרא ומבארת שיש חידוש מיוחד בכל אחד מהאופנים הללו: וּצְרִיכָא – והוצרך רבא להשמיענו את שני החידושים הללו, דְּאִי אַשְׁמְעִינָן – כיון שאם היה רבא משמיענו דין זה רק לגבי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי, היינו סבורים שהטעם הוא כיון דְּאִיכָּא שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת מְעַלְּיָאתָא – שיש שם לכל הפחות שתי מחיצות טובות, של שורות הבתים שמשני צידי המבוי, ולכן די בכך שבצד השלישי יש רק לחי, אֲבָל פַּסֵי בֵּירָאוֹת, דְּלֵיכָּא – שאין אפילו שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת כהלכתם, אֵימָא לֹא – היינו סבורים שלא יהיו כשרים לענין סוכה, צְרִיכָא – הוצרך רבא להשמיענו שאף בפסי ביראות ניתן להשתמש כסוכה. וְאִי אַשְׁמְעִינָן – ואם היה רבא משמיענו רק את הדין של פַּסֵי בֵּירָאוֹת, היינו סבורים שהטעם שניתן להשתמש בהם לצורך סוכה הוא כיון דְּאִיכָּא שֵׁם – שיש להם חשיבות של אַרְבַּע מְחִיצּוֹת, ואף שאינן שלמות, אֲבָל מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רק לֶחִי בצד השלישי, דְּלֵיכָּא שֵׁם – שאין בהם חשיבות של אַרְבַּע מְחִיצּוֹת, אֵימָא לֹא – היינו סבורים שלא יועילו המחיצות לסוכה, צְרִיכָא – לכך הוצרך רבא להשמיענו את הדין בפירוש גם באופן זה.

שנינו במשנה, 'וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה'. הגמרא מביאה ברייתא בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, 'חַמָּתָהּ' האמורה כאן, שאם היא מרובה מהצל הסוכה פסולה, היינו בחמה שמֵחֲמַת הסְכָךְ, שאם החמה שבאה מהסכך מרובה מהצל, הסוכה פסולה, וְלֹא שתהא החמה מרובה מֵחֲמַת הדְּפָנוֹת, שיש בהן פתחים שהחמה נכנסת בהם, שבאופן זה אין הסוכה נפסלת. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר, אַף אם חמתה מרובה מֵחֲמַת הדְּפָנוֹת, גם כן הסוכה פסולה, כיון שיש צורך שיהיו הדפנות ראויות לדירה של קבע, באופן שאין החמה נכנסת בהם.

אגב דברי רבי יאשיה, שיש צורך שיהיו הדפנות ראויות לדירת קבע, מביאה הגמרא תנאים נוספים הסוברים כן: אָמַר אַבַּיֵּי, רַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְרַבִּי, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, ובֵּית שַׁמַּאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַ'אֲחֵרִים' (-רבי מאיר), כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ – כל התנאים הללו סוברים שסוּכָּה, דִּירַת קֶבַע בְּעִינָן – יש צורך שתהא הסוכה חזקה כדירה קבועה, ולא כדירת עראי. ומבאר אביי את דבריו, המקור לכך שרַבִּי יֹאשִׁיָּה סובר כן, הָא דְּאֲמָרַן – דין זה שהובא משמו בברייתא לעיל, שאף אם חמתה מרובה מצילתה מחמת הדפנות, פסולה, כיון שאין זו דירת קבע. והמקור לכך שרַבִּי סובר כן, דְּתַנְיָא בברייתא, רַבִּי אוֹמֵר, כָּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה, והיינו כיון שאין זו דירת קבע. רַבִּי יְהוּדָה סובר כן, דִּתְנַן במשנה לעיל, סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, והיינו כיון שהוא סובר שהחסרון של סוכה הגבוהה מעשרים אמה הוא רק בכך שאינה דירת עראי, וכיון שלדעתו סוכה צריכה להיות דירת קבע, אין זה חסרון, והוא מכשירה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סובר כן, דְּתַנְיָא בברייתא, בענין דפנות הסוכה, עושה שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, עושה שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן, וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח, והיינו כיון שבפחות משלש דפנות אין זו דירת קבע. ורַבָּן גַּמְלִיאֵל, דְּתַנְיָא בברייתא, הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה, אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, באופן שאין הסוכה יכולה לעמוד בפני רוח המצויה בים, אך יכולה היא לעמוד בפני רוח המצויה ביבשה, רַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹסֵל, כיון שאין זו דירת קבע, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, לפי שסוכה צריכה להיות דירת עראי, ואין בכך פסול. ובֵּית שַׁמַּאי, דִּתְנַן במשנה להלן, מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה, וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, ומבואר בגמרא שנחלקו בסוכה שיש בה רק ששה טפחים, המספיקיםררר לראשו ורובו אך לא לשולחנו, וסוברים בית שמאי שכיון שאין בה מקום אפילו לשולחנו, אין זו נחשבת דירת קבע, ופסולה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, כיון שאין צורך בדירת קבע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סובר כן, דִּתְנַן במשנה להלן, הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, והיינו ששתי הדפנות מוטות באלכסון זו על זו, ואין להם גג בפני עצמו אלא הדפנות משמשות גם כגג, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכּוֹתֶל, באופן שאין גג רחב לסוכה אלא הדופן משמשת גם כגג, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, ואין זו דרך עשיית דירת קבע, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֲחֵרִים – רבי מאיר (המכונה בחלק מהברייתות בשם 'אחרים'), אף הוא סובר כן, דְּתַנְיָא בברייתא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים, סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּשׁוֹבָךְ, והיינו סוכה עגולה, פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָוִיּוֹת, ואין דרך לבנות כך דירת קבע.

מברר הרי"ף את ההלכה בנידונים אלו: אַף עַל גַב דְּקַיְימָא לָן דְּכָל כִּי הַאי גַּוְנָא שִׁטָּה הִיא – אף שמקובל בידינו שבכל מקום שמביאה הגמרא כמה תנאים ואומרת שכולם סוברים דבר אחד, הרי זו ראיה ששיטות יחיד הן, ובכל המקומות הללו חולקים עליהם חכמים, וְלֵית הִלְכְתָא כְּחַד מִינַיְיהוּ – ואין הלכה כאחד מתנאים אלו, ואף כאן אין הלכה כדבריהם לענין זה שיש צורך בדירת קבע, מכל מקום הָכָא אִיכָּא תַּרְתֵּי מִינַיְיהוּ דְּהִלְכְתָא נִינְהוּ – כאן יש שתי מחלוקות שההלכה היא כאותו תנא שהובא כאן, חֲדָא – הנידון הראשון, הוא לגבי הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, שאף שבמשנה מבואר שחכמים מכשירים, אין הלכה כן, דְקַיְימָא לָן מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא – כיון שמקובל בידינו שמשנה זו כדעת יחיד היא שנויה, וזו דעת רבי נתן, הסובר שחכמים מכשירים, וּבְרַיְיתָא אִיפְּכָא תַּנְיָא – אבל בברייתא שנינו את הדברים בהיפך, שרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין, והלכה כמותם. ומוסיף הרי"ף, וְלַאו מִשּׁוּם דְּסַבְרֵי רַבָּנָן – ואין טעמם של חכמים מחמת שהם סוברים שסוּכָּה דִּירַת קֶבַע בְּעִינָן, שהרי התבאר שאין הלכה כן, אֶלָּא הַיְנוּ טַעְמָא דְּפַסְלֵי רַבָּנָן – זהו טעמם של חכמים הפוסלים סוכה העשויה כצריף, דְּסַבְרֵי – כיון שהם סוברים ששִׁיפּוּעֵי אֹהָלִים לַאו כְּאֹהָלִים דָּמוּ – אהל משופע שאין לו גג אינו נקרא כלל 'אהל', וממילא אין להחשיבו אפילו כדירת עראי, ולכן הוא פסול, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר, שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ, ולכן סוכה כזו כשרה היא.

ממשיך הרי"ף ומבאר, וְאִידָךְ – הדין השני שבו הלכה כאותה דעה שהובאה לעיל, לגבי מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה, וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, דְּקַיְימָא לָן דְּהִלְכְתָא בְּהָא כְּבֵית שַׁמַּאי – שמקובל בידינו שהלכה בנידון זה כבית שמאי, וְלַאו טַעְמַיְיהוּ דְּבֵּית שַׁמַּאי מִשּׁוּם דְּבָעִינַן דִּירַת קֶבַע, אֶלָּא טַעְמַיְיהוּ מִשּׁוּם דְּגַזְרִינָן – שגזרו חכמים איסור לאכול באופן כזה ששולחנו בבית, שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחַר שׁוּלְחָנוֹ, ונמצא אוכל בבית.