משנה ו: נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל. אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ (וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב), הַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵד עָלָיו זְכוּת, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פָּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו:
נִגְמַר הַדִּין של הנידון לחובה, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ, או לשאר מיתות בית דין, בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין – רחוק מבית דין, שמא בינתיים בעוד שיוליכוהו לשם יימצא מי שילמד עליו זכות, שֶׁנֶּאֱמַר 'הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל'. ואדם אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין, וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ – מחזיק בידו דגל שניתן להניפו, וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב, הַסּוּס שאותו אדם רוכב עליו רָחוֹק מִמֶּנּוּ – מהמחזיק בסודרין בשיעור כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ – שיהא הרוכב על הסוס יכול לראות את המניף. אוֹמֵר אֶחָד הדיינים יֶשׁ לִי לְלַמֵד עָלָיו זְכוּת, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין, וְהרוכב על הַסּוּס רָץ, וּמַעֲמִידוֹ – עוצר את הנידון להריגה, עד שיבררו שוב את דינו. וַאֲפִלּוּ הוּא – הנידון עצמו אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לבית דין, אֲפִלּוּ אם אמר כן אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, ובפעמיים הראשונות מחזירים אותו אפילו אם אין בדבריו כלום, כיון שאנו חוששים שמרוב הפחד התבלבל ושכח את טענתו, ומפעם שלישית ואילך מחזירים אותו וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פָּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו ומכריז, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו, שמא יש עדים שיוכלו להזים את עדיו, על ידי שיעידו שהיו עמהם במקום אחר.
