מסכת עדיות, פרק א, משנה יא2

המשך משנה יא: כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בָּעֲרֵבָה, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ:

המשך משנה יא: נאמר בתורה (ויקרא טו ד) לגבי טומאת זב "כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא", אמנם, רק כלי המיועד לישיבה נטמא כשיושב עליו הזב, אבל אם נטל עריבה המיועדת ללישת בצק, הפכה וישב עליה, אינה נטמאת, כיון שכאשר צריכים להשתמש בכלי זה מקימים את האדם ממושבו, כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בָּעֲרֵבָה, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין – סוברים שאם ישב זב על כסא זה הרי הוא נטמא, כיון שאין הכסא בטל לעריבה, והרי הוא כסתם כסא, המיועד לישיבה, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין – סוברים שאין הוא מקבל טומאה, כיון שהכסא בטל לעריבה, וכשם שהעריבה עצמה אינה מקבלת טומאה, אף הכסא הקבוע בה אינו מקבל טומאה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ – גם העריבה עצמה, אם ייחד את גוף העריבה למושב, ועשה בה תיקון מסוים לשם כך, הרי העריבה עצמה מקבלת טומאה.