מסכת עדיות, פרק ה, משנה א

פרק ה, משנה א: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה דְבָרִים מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל. דַּם נְבֵלוֹת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. בֵּיצַת הַנְּבֵלָה, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, מֻתֶּרֶת. וְאִם לָאו, אֲסוּרָה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. וּמוֹדִים בְּבֵיצַת טְרֵפָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁגְּדֵלָה בְאִסּוּר.

פרק ה, משנה א: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה דְבָרִים שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל, מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל – הקילו בהם בית שמאי, והחמירו בהם בית הלל. דַּם נְבֵלוֹת, בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין, כיון שאין הדם נחשב כבשר הנבילה, ואינו מטמא, וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין. בֵּיצַת הַנְּבֵלָה, כגון ששחט תרנגולת והתנבלה בשחיטתו, ומצא בה ביצה, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק, שהיא גמורה וקליפתה קשה, אין היא נחשבת כחלק מהתרנגולת, ולא נאסרה בשעה שהתנבלה התרנגולת, ומֻתֶּרֶת. וְאִם לָאו, שאינה גמורה, נחשבת היא כחלק מהתרנגולת, והרי היא אֲסוּרָה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין תמיד, ואפילו אם היא ביצה גמורה. וּמוֹדִים בית שמאי לבית הלל בְּבֵיצַת תרנגולת טְרֵפָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁגְּדֵלָה בְאִסּוּר, שהרי מיד כשנטרפה התרנגולת נעשה כל גופה אסור באכילה, והביצה הגדלה במעיה גדלה באיסור ונאסרה גם היא.