מסכת עירובין, פרק א, משנה ז

משנה ז: בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִלּוּ בְדָבָר שֶׁיֶשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל, וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵי נָשִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵל:

דין נוסף: בַּכֹּל – בכל דבר שהוא עוֹשִׂים לְחָיַיִן, ואֲפִילוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, כגון אדם, או בהמה שיש בגובהה עשרה טפחים, והיא קשורה באופן שאינה יכולה לברוח ואף לא לרבוץ תחתיה (רבינו יהונתן). וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר, מחשש שמא ימות אותו בעל חיים באמצע השבת, ותהא הלחי פחותה מגובה עשרה טפחים [אע"פ שהוא קשור אבל יתכן שע"י המיתה יתכווץ גופו ושוב לא יהא בו עשרה טפחים].

מביאה המשנה מחלוקות נוספות בענין בעלי חיים: וּמְטַּמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלָל – ובעל חיים שהניחוהו ככיסוי לקבר, המכונה 'גולל', מטמא בטומאת מת [ואף שסתם בעל חיים אינו מקבל טומאה כשהוא חי], כיון שנאמר (במדבר יט טז) 'וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים', ולמדו מכאן חכמים שבא הפסוק לרבות אף בעלי חיים. וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, כיון שהוא סובר שבא הפסוק לרבות עובר שמת במעי אמו, שהוא טמא.

וְכוֹתְבִין עָלָיו – על בעל חיים גִּיטֵי נָשִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵל, כיון שנאמר בתורה (דברים כד א) 'וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת', ובעל חיים אינו קרוי 'ספר'.