מסכת עירובין, פרק ז, משנה ו

משנה ו: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי, מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר, הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי, וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ:

המשנה מבארת עתה כיצד הוא אופן הנחת שיתוף מבואות, המתיר את בני כל החצרות להכניס ולהוציא מבתיהם למבוי, או מהמבוי לבתיהם. כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי, באופן שאין כל אחד נותן מזון לצורך השיתוף, מַנִּיחַ אחד מבני המבוי אֶת הֶחָבִית של היין או של השמן, וְאוֹמֵר 'הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי', וּמְזַכֶּה לָהֶן – ועושה עבורם מעשה קנין עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְכן יכול להקנות עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִיִּים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, שכל אלו יש להם רשות ממונית בפני עצמם, וכשם שיכולים לקנות לעצמם, יכולים לעשות מעשה קנין עבור אחרים, מדין שליחות (ואף שלא התמנו לשליחים בענין זה, כיון שזו זכות עבור הזוכים, הרי ניתן לזכות עבור אדם אחר אף ללא מינוי מפורש של שליחות), אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה להם, לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ – יד בניו הקטנים ועבדיו הכנעניים כידו היא, וכשם שאינם יכולים לזכות לעצמם כך אינם יכולים לזכות לאחרים.