מסכת ערכין, פרק ח, משנה ב

משנה ב: אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשֶׂר סְלָעִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשִׁים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּאַרְבָּעִים וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים, חָזַר בּוֹ שֶׁל חֲמִשִּׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל אַרְבָּעִים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל שְׁלּשִׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשְׂרִים, מְמַשְׁכְּנִים מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר, מוֹכְרִים אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ וְנִפְרָעִים מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר. הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים וְכָל אָדָם אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ:

משנה ב: משנתנו מבארת שבאופן שהיו כמה בני אדם שהציעו לגאול את השדה בשווי מסוים, הרי הדיבור עצמו של כל אחד מהם מחייבו, ואם הוא רוצה לחזור בו עליו לשלם להקדש את ההפסד שנגרם מכך: אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא [-השדה] שֶׁלִּי בְעֶשֶׂר סְלָעִים, וְאֶחָדאוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּאַרְבָּעִים וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים, ולאחר מכן חָזַר בּוֹ שֶׁל חֲמִשִּׁים, ונמכרת השדה לאותו שאמר ארבעים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו של האומר חמשים עַד עָשֶׂר, שזהו הסכום שהפסיד ההקדש. ואם לאחר מכן חָזַר בּוֹ גם אותושֶׁל אַרְבָּעִים, מְמַשְׁכְּנִין גם מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ גם שֶׁל שְׁלֹשִׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַדעָשֶׂר. חָזַר בּוֹ גם שֶׁל עֶשְׂרִים, מְמַשְׁכְּנִים מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר, מוֹכְרִים אוֹתָהּבְּשָׁוְיָהּ, ואם היה שוויה פחות מעשר סלעים, וְנִפְרָעִים מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר – את ההפרש בין הסכום שהיא נמכרה בו ועד עשר סלעים.

הַבְּעָלִים אוֹמְרִים שרצונם לפדותה בְּעֶשְׂרִים, וְכָל אָדָם אחר אוֹמְרִים שיפדוה בְּעֶשְׂרִים,הַבְּעָלִים קוֹדְמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ, ויש בכך רווח להקדש.