מסכת פסחים, פרק ב, שיעור 14

הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא במסכת עבודה זרה (עה:) בענין אופן הכשרת כלי מאכל של גויים: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַלּוֹקֵחַ כְּלֵי תַּשְׁמִישׁ של מאכל מִן הַנָּכְרִים, אם אלו דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הגוי כָּל עִקָּר [-כלל], מַטְבִּילָן, כדי להוציאן מטומאת הגוי לקדושת ישראל (ירושלמי פ"ה הט"ו), וְהֵן טְהוֹרִין, ומותרים בשימוש. דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הגוי עַל יְדֵי צוֹנֵן, כְּגוֹן כּוֹסוֹת, וּצְלוֹחִיוֹת [-בקבוקים] וְקִיתוֹנִיּוֹת [-וכדים], מְדִיחָן במים קרים, וּמַטְבִּילָן, וְהֵן טְהוֹרִין. דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי מים חַמִּין, כְּגוֹן יוֹרוֹת – סירים, וְקוּמְקְמוּסִין – קומקומים, וּמְחַמֵּי חַמִּין – כלים שמחממים בהם מים חמים, מַגְעִילָן במים חמים, וּמַטְבִּילָן, וְהֵן טְהוֹרִין. דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן עַל יְדֵי הָאוּר – באש ממש, כְּגוֹן שַׁפּוּדִין וְאַסְכְּלָאוֹת, שצולים בהם מאכלים על גבי האש, מְלַבְּנָן באש, וּמַטְבִּילָן, וְהֵן טְהוֹרִין.

מוסיפה הגמרא ומבארת: וסירים אלו שיש להכשירם במים רותחים, כֵּיצַד מַגְעִילָן. אָמַר רַב הוּנָא, מַנִּיחַ יוֹרָה קְטַנָּה לְתוֹךְ יוֹרָה גְּדוֹלָה מלאה מים רותחים, כדי שתהא היורה הקטנה מוקפת מכל סביבותיה במים רותחים. שואלת הגמרא, וְיוֹרָה גְּדוֹלָה שיש צורך להגעילה, ואין יורה גדולה ממנה, מַאי עָבֵיד לַהּ – מה עושה לה האדם כדי להגעילה, והרי אין כלי שניתן להכניסה לתוכו. משיבה הגמרא, תָּא שְׁמַע – בא ושמע תשובה לשאלה זו ממעשה שהיה, דְהַהִיא יוֹרָה דַּהֲוָה בֵּי רַב עוּקְבָא – מעשה ביורה שהיתה בבית רב עוקבא, והיתה טעונה הגעלה, אַהְדַּר לָהּ לִישָׁא אַפּוּמָּא – הקיף את שפתה העליונה בבצק, מעל גובה שפתה, וּמַלְיָא מַיָּא – ומילא את היורה במים, וְאַרְתַּח – והרתיח אותה באופן זה, כך שיעברו המים את שפת היורה ולא יישפכו החוצה. אָמַר רָבָא, ששמע מעשה זה, מַאן חַכִּים לְמֶעְבַּד הָכִי – מי הוא שיכול לעשות מעשה חכם כזה, אֶלָּא רַב עוּקְבָא, דְּגַבְרָא רַבָּא הוּא – שאדם גדול הוא, וְקָסָבַר – וסבר בדעתו, הרי בשימוש הרגיל אין ממלאים את היורה על גדותיה, אלא שלפעמים ניתזים ניצוצות של מים רותחים על שפת היורה, ואם כן, 'כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ', מַה בּוֹלְעוֹ בְּנִיצוֹצוֹת – כשם שכלי זה בלע איסור רק על ידי ניצוצות של מים רותחים שניתזו עליו לפעמים, אַף פּוֹלְטוֹ בְּנִיצוֹצוֹת – כך תפלוט שפת הכלי את הבליעה שיש בה על ידי ניצוצות של מים רותחים שמגעילים בהם את היורה, וכשם שבעת בליעת האיסור לא היתה היורה כולה מונחת בתוך יורה אחרת הגדולה ממנה, כך בעת ההגעלה אין צורך להניחה בתוך יורה אחרת, אלא די בכך שינתזו ניצוצות מהמים הרותחים על שפת הקדירה.

מוסיף הרי"ף: וְהָנֵּי מִילֵּי – ודין זה, שניתן להקיף את שפת היורה בבצק, הוא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שרוצה האדם להגעיל את הכלי מבליעת איסור שיש בו, אֲבָל בְּפִסְחָא, שרוצה להגעילו מאיסור חמץ הבלוע בו, דְּאָסִיר לְמֶעְבַּד בְּלִישָׁא – שאסור לעשות כן עם בצק, שהוא עצמו חמץ, עָבֵיד לָהּ גְּדָנְפָא דְּטִינָא – מקיף את היורה בשפה של טיט, וּמַרְתַּח לָהּ – ומרתיח אותה עם המים שבה, כדי להגעיל אותה עם שפתה העליונה.