מסכת שבועות, חזרה, פרק ד, משניות ח-יב

משנה ח: חיוב קרבן שבועת העדות הוא רק בעדות על חיוב ממון, אך אם העדות היא על הבטחה לתת ממון, שאינה מחייבת, אין העדים חייבים קרבן שבועה.
משנה ט: חיוב קרבן שבועת העדות הוא רק באופן שהשביע את העדים אחרי שנודעה להם העדות, אך אם השביעם קודם לכן שכשיידעו עדות יעידו לו, אינם חייבים בקרבן שבועה.
משנה י: צריך התובע לייחד את העדים כשמשביעם, אך אם עמד בבית הכנסת והשביע את כולם שאם הם יודעים לו עדות יעידו עבורו, פטורים.
משנה יא: חיוב קרבן שבועת העדות הוא רק בעדות כשרה, אך אם היתה ידיעתם עד מפי עד, או שהיה אחד מהם קרוב או פסול, פטורים.
משנה יב: חיוב קרבן שבועת העדות הוא רק כשהתובע עצמו השביעם, אך אם השביעם הנתבע באותו נידון, או אדם זר, פטורים.