מסכת שבועות, פרק ח, משנה ו

משנה ו: הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבַּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. נִגְנַב, וְהוּא שֶׁאָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲני וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָבַד אוֹ נִגְנַב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה וּמִפְּטוּר לִפְטוּר וּמִפְּטוּר לְחוֹבָה, פָּטוּר. מֵחוֹבָה לִפְטוּר, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר:
משנה ו: אמר בעל הבית לשואל, הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ השואל אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, ובטענה זו רצה לפטור את עצמו, וְהוּא – והאמת היתה שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד, שבכל אחד מאופנים אלו חייב השואל, אמר לו בעל הבית מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר השואל אָמֵן, חַיָּב בקרבן שבועת הפקדון, כיון שנשבע על טענה הפוטרתו מתשלומים. אָמַר בעל הבית לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר [-לשומר שכר או שוכר], הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ, מֵת, ובכך רצה לפטור את עצמו מתשלומים, וְהוּא – והאמת היתה שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, שבכל אחד מאופנים אלו הוא פטור מתשלומים. אמר השומר שכר לבעל הבית שנִשְׁבַּר, והרי הוא פטור בטענה זו, וְהוּא – והאמת היתה שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה, וכן אם אמר לו נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר, שגם במקרים אלו פטור הוא מתשלומים. או שאמר לו השומר נִגְנַב, והרי הוא חייב בטענה זו, וְהוּא – והאמת היתה שֶׁאָבַד, וגם באופן זה הוא חייב, או שאמר לו אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. אמר לו בעל הבית מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר מקרבן שבועת הפקדון, כיון שלא הרויח כלום בטענתו, אלא או שנשאר בחיובו כפי שהיתה האמת, או שנשאר בפטורו, כפי שהיתה האמת. אבל אם אמר השומר שכר לבעל הבית מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, שבמקרים אלו הוא פטור, וְהוּא – והאמת היתה שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד, שבמקרים אלו הוא חייב בתשלומים, ואמר לו בעל הבית מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב בקרבן שבועת הפקדון, שהרי בא לפטור את עצמו בטענת שקר ונשבע על כך. אמר שומר שכר לבעל הבית טענת אָבַד אוֹ נִגְנַב, שהוא חייב בהם, וְהוּא – והאמת היתה שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, שאלו הם מקרים שהוא פטור בהם, ונמצא שֶׁחִיֵּיב את עצמו בטענתו, אמר לו בעל הבית מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, וְאָמַר אָמֵן, אף על פי שנשבע לשקר, הרי זה פָּטוּר מקרבן שבועת הפקדון, כיון שבטענתו ובשבועתו לא פטר את עצמו מתשלומים, אלא אדרבה, חייב את עצמו. מוסיפה המשנה, זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה את טענתו מכפי שהיה באמת מֵחוֹבָה לְחוֹבָה, וּמִפְּטוּר לִפְטוּר, וּמִפְּטוּר לְחוֹבָה, פָּטוּר מקרבן שבועת הפקדון, ורק אם שינה את טענתו מֵחוֹבָה, כפי שהיה באמת, לִפְטוּר, כפי שטען בשקר ונשבע על כך, חַיָּב קרבן שבועת הפקדון. מסיימת המשנה ואומרת, זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב בקרבן שבועה, אך הנשבע לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר מקרבן שבועת הפקדון.
הדרן עלך מסכת שבועות