מסכת שבת, פרק ב, שיעור 53

משנה

לאחר שהתבארו במשנה לעיל מיני הפתילות שאין מדליקים בהן, כותבת המשנה כלל: כָּל מין דבר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ, שעשו ממנו פתילה, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, כיון שהאש מסתכסכת בו ואינו דולק יפה, אֶלָּא [-מלבד] פִּשְׁתָּן, שמדליקים בפתילתו, כיון שהוא דולק היטב.

אגב הדין הקודם מביאה המשנה דין נוסף שבו שונה הפשתן משאר העצים, וְכָל מין דבר הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ, ועשו ממנו אהל המחובר לקרקע, אֵינוֹ מִטַמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים, ואף אם היה בו מת אינו נטמא, אֶלָּא פִּשְׁתָּן, שאם עשו ממנו אהל וחיברוהו לקרקע, אם היה בתוכו מת – נטמא.

עתה מביאה המשנה הלכה הנוגעת גם לענין הדלקת הנר בשבת וגם לענין טומאה. פְּתִילַת הַבֶּגֶד – פתילה העשויה מבגד, שֶׁקִּפְּלָהּ כדי להכינה להדלקה, וְלֹא הִבְהֲבָהּ – לא שרף מעט את ראשה באש, כדרך שרגילים לעשות כדי שתידלק בקלות בערב שבת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה הִיא – הרי היא מקבלת טומאה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ נר שבת. ורַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה הִיא – אינה מקבלת טומאה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ נר שבת, ובגמרא יבואר באיזה אופן מדובר, ומה טעמי מחלוקתם.

גמרא

להבנת ביאור הגמרא יש להקדים שכל בד בגודל של שלש אצבעות על שלש אצבעות נחשב 'בגד' והוא מקבל טומאה. אמנם אם ייחדוהו לעשות ממנו פתילה, ואף עשו מעשה המכינו לשם כך, בטל ממנו שם בגד, ואינו מקבל טומאה. עוד יש להקדים שההלכה הבאה עוסקת ביום טוב שחל בערב שבת, וההלכה היא שאין להדליק ב'שברי כלים' שנשברו ביום טוב, משום שהם מוקצה:

התבאר במשנה שפְּתִילַת הַבֶּגֶד שקיפלה ולא הבהבה, פְּלוּגְתָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי עֲקִיבָא בִּגְמָרָא כָּךְ הִיא – כך התבארה מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגמרא, בִּשְׁלָמָא – מובנת מחלוקתם לְעִנְיַן טֻמְאָה, דבְּהָא פְּלִיגִי – שבדבר זה נחלקו, דְּסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שקִפּוּל הפתילה אֵינוֹ מוֹעִיל לבטלו מתורת בגד, כל זמן שלא הבהבו באש, ולכן עדיין מקבלת טומאה, וְאילו רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר שקִפּוּל לבד גם כן מוֹעִיל לבטל תורת בגד, ולכן פתילה זו אינה מקבלת טומאה. אֶלָּא לְעִנְיַן הַדְלָקָה של פתילה זו בערב שבת, בְּמַאי פְּלִיגֵי – במה נחלקו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, וְכֵן אָמַר רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה, הָכָא – במשנתנו, בִּפתילה שיש בה שָׁלֹשׁ אצבעות עַל שָׁלֹשׁ אצבעות מְצוּמְצָמוֹת [-מדויקות] עָסְקִינַן – מדובר, וּבְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת הוּא, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ לְהָא – ובין רבי אליעזר ובין רבי עקיבא סוברים דין זה דְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר, מַסִּיקִין בְּכֵלִים – מותר להסיק את האש ביום טוב בכלים שלמים, וְאֵין מַסִּיקִין ביום טוב בְּשִׁבְרֵי כֵּלִים, שנשברו בו ביום, כיון שהם 'מוקצה' ביום טוב, מאחר ולא היו ראוים להסקה קודם יום טוב. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ – ובין רבי אליעזר ובין רבי עקיבא סוברים לְהָא דְּאָמַר עוּלָא, הַמַּדְלִיק נר של מצוה, צָרִיךְ לְהַדְלִיק – להתעסק בהדלקה בְּרֹב החלק הַיּוֹצֵא של הפתילה, ורק לאחר שנתפסה האש ברוב הפתילה היוצאת מן השמן, רשאי להניחה.

ובזה נחלקו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר, קִפּוּל הפתילה אֵינוֹ מוֹעִיל לבטל ממנה תורת 'בגד', וּבְמִילְתָא קָמַיְיתָא קָיְימָא – ועדיין עומד הבגד במעמדו הראשון, שיש לו שם 'כלי', וְכֵיוָן דְּאַדְלִיק בֵּיהּ פּוּרְתָא – ואחרי שהתחיל להדליקו מעט, הַוְיָא לֵיהּ – הרי הוא נעשה שֶׁבֶר כְּלִי, ומוקצה הוא, וְכִי קָא מַדְלִיק – וכאשר הוא מדליק ומתעסק בהעלאת האש בפתילה, בְּשֶׁבֶר כְּלִי קָא מַדְלִיק – ונמצא שהוא מדליק בשבר כלי, וכיון שהפתילה מוקצה אינו יכול להתעסק בפתילה עד שתאחז האש ברוב היוצא, כדין, ולכן סובר רבי אליעזר שלא ידליק בפתילה כזו ביום טוב. וְאילו רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, קִפּוּל מוֹעִיל לבטל מהפתילה שם 'בגד', וכיון שקופלה מערב יום טוב, אינה מוקצה, וְכִי קָא מַדְלִיק, בְּהֶיתֵּרָא קָא מַדְלִיק – והרי הוא מדליק ומתעסק בפתילה של היתר, שאינה מוקצה, ולכן מותר להדליק בפתילה זו ביום טוב.

אָמַר רַב יוֹסֵף, הַיְנוּ דְּתַנֵּינָא – זהו ששניתי מרבותי משנה שאמרו בה 'שָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּצְמָצוֹת', וְלֹא יָדַעְנָא לְמַאי הִלְכְתָא – ועד עתה לא ידעתי לגבי מה נשנתה משנה זו.