מסכת שבת, פרק טו, משנה א

פרק טו, משנה א: אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו אֵין חַיָּבִין עָלָיו:

פרק טו, משנה א: כפי שהתבאר לעיל (פרק ז משנה ב) אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת 'קושר', משנתנו מבארת אילו הם הקשרים האסורים בשבת:

אֵלּוּ הם הקְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן חטאת, אם עשאום בשבת בשוגג, כגון קֶשֶׁר שעושים הַגַּמָּלִין – המוליכים את הגמלים, שקושרים בחוטם הגמל רצועה הקשורה שם לעולם, כטבעת, ולתוכה משחילים חבל ומובילים בו את הגמל, וְכן קֶשֶׁר שעושים הַסַּפָּנִין בספינה, שקושרים חבל בספינה, שקושרים חבל קבוע בספינה, כטבעת, ולתוכו משחילים חבל ארוך, כדי לקשור את הספינה ליבשה, בשעה שהיא עוגנת שם. והחיוב בקשרים אלו כיון שהם מעשה אומנות, ונשארים קיימים לעולם, ודומים בכך לקשרים שהיו עושים בבניית המשכן, כשהיו חוטי היריעות נקרעים, והיו תופרים אותם.

וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן – על קשירת חבלים אלו, כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן – אם נמלך בדעתו והחליט לפתוח קשר זה [אף שבשעת עשייתו חשב להשאירו לעולם], כיון שאף במשכן היה קורה שהיו צריכים ציידי החילזון [לצורך צביעת התכלת שבמשכן] לפתוח את קשרי הרשתות שלהם, כדי להרחיב או להצר אותם.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו, כיון שלא הידקו היטב, אֵין חַיָּבִין עָלָיו.