מסכת שבת, פרק כא, משנה א

פרק כא, משנה א: נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ וְכַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה:

משנה א: משנתנו עוסקת בדין טלטול דבר מוקצה אגב דבר של היתר:
נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ, וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ – אף שיש ביד הבן אבן, שהיא מוקצה, וְכַלְכָּלָה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ – וכן רשאי ליטול סל, אף שיש בתוכו אבן, ובתנאי שיהיו בסל פירות, שאם לא כן נעשה הסל 'בסיס לדבר האסור', ושפירות אלו יהיו פירות רכים, שאינו יכול להשליכם לארץ עם האבן ולחזור ולאוספם, כיון שבכך ייטנפו הפירות [או שיהיה בסל חור הנסתם על ידי אותה האבן, שבכך נעשית האבן חלק מן הסל, ואף אם הסל ריק לגמרי מותר לטלטלו]. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה, שהיא מוקצה, מחמת שהיא אסורה באכילה, כשהיא מעורבת עִם התרומה הַטְהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין, שהם מותרים באכילה ואינם מוקצה, וגם כאן מדובר באופן שאינו יכול להפריד ביניהם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה – אם התערבה תרומה בחולין, שדינה הוא שאם יש בחולין מאה ואחד כנגד התרומה, מוציאים מהתבואה כשיעור התרומה המעורבת בה, והשאר מותר לכל אדם, מותר להוציא שיעור זה בשבת ולהתיר בכך את הכל, ואין זה נחשב כ'תיקון' האסור בשבת, מפני שאנו מחשיבים זאת כאילו אותה תבואה שהוצאה היא עצמה התרומה, ואין כאן תיקון [אמנם חכמים חולקים ואוסרים לעשות כן בשבת].