מסכת תענית, פרק ג, משנה א
משנה א: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם (מִיָּד), מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת:
עד עתה התבארו דיני תעניות על הגשמים המתעכבים, שבהם פותחים בתעניות קלות, ורק אחרי שלא נענו גוזרים תעניות חמורות. מכאן ואילך יבוארו דיני תעניות על צרות אחרות:
סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ, הָאָמוּר עד כאן, היינו בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה – בזמן הראוי לירידת גשמים ראשונה של החורף, אֲבָל אם ירדו הגשמים בעיתם, והתחילה התבואה לצמוח, וצְמָחִים הם שֶׁשִּׁנוּ – גדלו מינים אחרים תחת המינים שנזרעו, כגון שזרע חיטים וגדלו קוצים, אין מתחילים בתעניות קלות, אלא מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, שכל החומר שיש בתעניות האחרונות של מניעת גשמים, נוהגות בתעניות אלו מיד. וְכֵן במקרה שֶׁפָּסְקוּ הגְשָׁמִים, ונמשך הזמן בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד, כלומר, אין עושים את סדר התעניות שהוזכר לעיל, שמתחילים בתעניות קלות וממשיכים בחמורות, אלא מתחילים מיד בתעניות החמורות, וכל החומרות שנוהגות בשבע התעניות האחרונות שהוזכרו לעיל, נוהגות כאן מיד, מִפְּנֵי שֶׁצוּרת ירידת גשמים כזו הִיא סימן למַכַּת בַּצֹּרֶת:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
