מצוה רלח) שלא לשנוא אחים
פרשת קדושים
"לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט יז)
מצוות לא תעשה, שלא לשנוא שנאת הלב שום אדם מישראל, שנאמר 'לא תשנא את אחיך בלבבך', ואמרו חז"ל שאיסור זה הוא רק בשנאה שבלב, אבל כשיראה לו שהוא שונא אותו והלה יודע שהוא שונאו, אינו עובר על איסור זה, אמנם הוא עובר על לא תקום ולא תטור, ועובר כמו כן על מצוות עשה, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. ומכל מקום שנאת הלב היא קשה יותר מן השנאה הגלויה, ועליה הזהירה התורה ביותר.
שורש המצוה ידוע, כי שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו ואיש ברעהו, והיא סיבה לכל המסירות הנעשות בין אנשים, והיא המידה הפחותה והנמאסת תכלית המיאוס בעיני כל בעל שכל.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים, והעובר עליה וקבע שנאה בלבו לאחד מכל ישראל הכשרים, עבר על לאו זה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
