פרשת אמור
"בחודש השביעי באחד לחודש… כל מלאכת עבודה לא תעשו" (ויקרא כג כד-כה)
מצוות עשה להקריב קרבן מוסף ביום ראש השנה, שנאמר 'ובחודש השביעי באחד לחדש וגו', ועשיתם עולה לריח ניחוח' וגו'. ובפרשת פנחס (במדבר כט ב-ה) נאמר 'וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם, וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל, וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים, וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם'.
משרשי המצוה, כענין מה שכתבנו למעלה בענין הקרבן, כי האדם נפעל כפי מעשהו, כי מהיותו בעל חומר, אין מחשבתו נדבקת כי אם על ידי המעשה. ולכן ציונו ה' לעשות פעולה מיוחדת לשם היום, למען נתפעל מתוך כך לתת את ליבנו לגודל היום וקדושתו.
מדיני המצוה, שהקרבת התמידים אינה מעכבת את הקרבת המוספים, ולא קרבנות המוספים מעכבים זה את זה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים. ואם עברו הכהנים על זה ולא הקריבו את קרבן מוסף במועדו, ביטלו עשה זה וחטאם ישאו, ובני ישראל נקיים, כי על הכהנים מוטל חיוב הקרבנות ביותר. ואם אולי הרגישו ישראל בדבר – גם עליהם יהיה הפשע, כי כל ענין הבית הקדוש, וכל שכן תמידים ומוספים, על כל ישראל הוא מוטל.
