פרשת אמור
"אך בעשור לחודש… והקרבתם אשה לה'" (ויקרא כג כז)
מצוות עשה להקריב קרבן מוסף בעשור לחודש השביעי, הוא יום הכפורים, שנאמר 'אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם, והקרבתם אשה לה". ובחומש במדבר (כט ח) נאמר מה הם קרבנות מוספי יום הכפורים, 'והקרבתם עולה לה' ריח ניחוח, פר בן בקר אחד, איל אחד, כבשים בני שנה שבעה תמימים יהיו לכם'.
משרשי המצוה, כענין מה שכתבנו למעלה בענין הקרבן, כי האדם נפעל כפי מעשהו, כי מהיותו בעל חומר, אין מחשבתו נדבקת כי אם על ידי המעשה. ולכן ציונו ה' לעשות פעולה מיוחדת לשם היום, למען נתפעל מתוך כך לתת את ליבנו לגודל היום וקדושתו.
מדיני המצוה, שהקרבת התמידים אינה מעכבת את הקרבת המוספים, ולא קרבנות המוספים מעכבים זה את זה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים. ואם עברו הכהנים על זה ולא הקריבו את קרבן מוסף במועדו, ביטלו עשה זה וחטאם ישאו, ובני ישראל נקיים, כי על הכהנים מוטל חיוב הקרבנות ביותר. ואם אולי הרגישו ישראל בדבר – גם עליהם יהיה הפשע, כי כל ענין הבית הקדוש, וכל שכן תמידים ומוספים, על כל ישראל הוא מוטל.
