פרשת בהר
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך…" (ויקרא כה יד)
מצוות עשה, שנדון בדין מקח וממכר כענין שציותה התורה עליו, כלומר, שיש אופנים שתתקיים המכירה בין המוכר ללוקח, ויש אופנים שאין לה קיום, וחובה עלינו לדון ביניהם כמצות התורה. ואף על פי שבאו מצוות אחרות על זה, כמו שהתבאר בפרשת משפטים, שנצטוינו לדון בין טוען ונטען ובין מזיק וניזק וכיוצא בזה, אף על פי כן נכתבה מצוה מיוחדת על ענין המקח והממכר, מפני שהוא דבר תמידי אצל הבריות, שאי אפשר לבני אדם לחיות אפילו יום אחד זולתו. וכך דרכה של תורה בהרבה מקומות, שלפי צורך הדבר או חומרתו – תתייחד המצוה בו, וכמו כן תכפול התורה ותכתוב אזהרות בדבר פעמים רבות, כמו שאזהרת עבודה זרה נכפלה בארבעים וארבעה מקומות, וכן באו בענין שבת שתים עשרה אזהרות בתורה.
שורש הדינים ידוע, כי הוא דבר ששכל בני איש מעיד עליו ומבקש אותו, כי על ידי הדין יתקיים ישוב בני האדם.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים הראויים לדון.
