פרשת נשא
"כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (במדבר ו כג)
מצוות עשה, שנצטוו הכהנים שיברכו את ישראל בכל יום, שנאמר 'כה תברכו את בני ישראל אמור להם'.
משרשי המצוה, שחפץ השם בטובו הגדול לברך את עמו על ידי המשרתים החונים תמיד בבית השם, וכל מחשבתם דבוקה בעבודתו, ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם, ויתברכו כל מעשיהם, ויהי נעם השם עליהם. ואל תתמה לאמור, אם חפץ ה' לברך את ישראל – יברכם בעצמו, ואין צורך בברכת הכהנים, אין זו קושיא, כיון שבכח הכשרת מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו של ה' ברוך הוא פתוחה לכל שואל בהיותו מוכשר ומוכן לקבלת הטוב, ועל כן כי בחר בנו מכל העמים ורצה שנזכה בטובו הזהירנו וצונו להכין מעשינו ולהכשיר גופינו במצוותיו, להיותנו ראויים אל הטוב, גם צונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו, ומתוך כך נזכה בטובו.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שאין הכהנים נושאים כפיהם אלא בעשרה, והכהנים מן המנין. וקודם שיחזירו פניהם לברך את העם מברכים 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בכהנים, כי עליהם מצוה זו לברך את ישראל. ובשחרית ובמוסף ובנעילה חייבים לברכם, אבל במנחה של כל יום אין נוהגת נשיאות כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו את סעודתם, ויש חשש ששתו יין, ושיכור אסור בנשיאות כפים.
