פרשת חקת
"יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט א)
מצוות עשה לשמוע קול שופר ביום ראשון של תשרי, שהוא ראש השנה, שנאמר 'יום תרועה יהיה לכם'.
משרשי המצוה, לפי שהאדם הוא בעל חומר, לא יתעורר לדברים כי אם על ידי מעורר, כדרך בני אדם בעת מלחמה, יריעו אף יצריחו, כדי שיתעוררו יפה למלחמה, וגם כן ביום ראש השנה, שהוא היום הנועד מקדם לדון בו כל באי עולם, וכמו שאמרו חז"ל שבראש השנה כל באי העולם עוברים לפני ה' כבני מרון, כלומר, שהשגחתו על מעשי כל אחד ואחד בפרט, ואם זכויותיו מרובים יצא זכאי, ואם עוונותיו מרובים בכדי שראוי לחייבו – מחייבים אותו למות, או לאחת מן הגזרות כפי מה שהוא חייב. לכן צריך כל אחד להעיר את עצמו ולבקש רחמים על חטאיו מאדון הרחמים, כי אל חנון ורחום הוא, נושא עון ופשע וחטאה ומנקה לשבים אליו בכל לבם, וקול השופר מעורר הרבה את לב כל שומעיו.
ומלבד ההתעוררות שבו, כאשר ישמע האדם את הקולות הנשברים של השופר יזכור שעליו לשבור את יצר לבו הרע.
מדיני המצוה, ששיעור אורך השופר הוא, לכל הפחות כדי שיאחזנו אדם בידו, ויבלוט משני צדדיו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום, ובכל זמן, באנשים ולא בנשים, לפי שהיא מכלל המצות שהזמן גרמא, שהנשים פטורות. והעובר על מצוה זו ולא שמע קול שופר ביום ראש השנה בסדר תקיעות הראוי, ביטל מצוות עשה זו.
