פרשת כי תצא
מצוות עשה, שנצטוינו לתלות מי שיתחייב תליה בבית דין, וידוע שכל הנתלין – נסקלין תחלה, ועל זה נאמר 'ותלית אותו על עץ'. ודין התליה הוא במגדף ועובד עבודה זרה לבדם, כדברי חכמים.
משרשי המצוה, כי דין התליה כדי להגביה הנידון ולפרסמו לעין כל, גם בראות האנשים עסק זקיפת העץ וקשירת הנידון עליו תכנס יראה ופחד בלבם.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שמצות הנתלים, אחר שסוקלים אותו משקעים קורה בארץ העומדת לגובה, והעץ יוצא ממנה לרוחב, ומקיפין שני ידיו זו על זו, ותולין אותו סמוך לשקיעת החמה, ומתירין אותו מיד, וקוברין אותו עם העץ שנתלה בו, ועם האבן שנסקל בו, שלא יאמרו הבריות זה העץ שנתלה בו פלוני, ואם הלינוהו שם – עוברין בלא תעשה.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, כשהיה כח בידינו לדון דיני נפשות, ובאנשים דוקא, כי עליהם מוטל לעשות המשפט.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת עֲשֵׂה לִתְלוֹת מִי שֶׁיִּתְחַיֵּב תְּלִיָּה בְּבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כב) 'וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ'. וְדִין הַתְּלִיָּה הוּא בִּמְגַדֵּף (מצוה ע) וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה (מצוה כח) לְבַדָּם, וּשְׁנֵיהֶם נִסְקָלִים תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נִתְלִים.
מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, הִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה מז) שֶׁלּוּלֵא יִרְאַת הַמִּשְׁפָּט לֹא יִמָּנְעוּ בְּנֵי אָדָם מִלַּעֲבֹר עֲבֵרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ' (משלי כט ד), וְעַל כֵּן צִיוָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְהָמִית עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת מְסֻיָּמוֹת. וְיֵשׁ לְהוֹסִיף בְּדִין זֶה שֶׁל מִצְוַת הַתְּלִיָּה, שֶׁזֶּהוּ כְּדֵי לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַנִּדּוֹן לָמוּת וּלְפַרְסְמוֹ לְעֵין כֹּל. וְעוֹד, שֶׁבִּרְאוֹת בְּנֵי הָאָדָם אֶת עֵסֶק הַעֲמָדַת הָעֵץ וּקְשִׁירַת הַנִּדּוֹן עָלָיו, יִכָּנְסוּ יִרְאָה וָפַחַד בְּלִבָּם.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סנהדרין מו.) שֶׁמִּצְוַת הַנִּתְלִים כָּךְ הִיא, אַחַר שֶׁסּוֹקְלִים אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִים קוֹרַת עֵץ בָּאָרֶץ, זְקוּפָה לְאָרְכָּהּ, וְעֵץ קָצָר בּוֹלֵט מִמֶּנָּהּ לְרָחְבָּהּ, וְקוֹשְׁרִים אֶת שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁל הַנִּדּוֹן זוֹ עַל זוֹ, וְתוֹלִים אוֹתוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וּמַתִּירִים אוֹתוֹ מִיָּד, וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ עִם הָעֵץ שֶׁנִּתְלָה בּוֹ, וְעִם הָאֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת 'זֶה הָעֵץ שֶׁנִּתְלָה בּוֹ פְּלוֹנִי', אוֹ 'זוֹ הָאֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ פְּלוֹנִי'. וְאִם הִשְׁאִירוּהוּ תָּלוּי כָּל הַלַּיְלָה, עוֹבְרִים בְּלֹא תַּעֲשֶׂה כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן (מצוה תקלו).
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, שֶׁהָיָה כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וּבַאֲנָשִׁים, כִּי עֲלֵיהֶם מוּטָל לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁפָּט.
