ספר אהבה: הלכות ציצית, פרק א, הלכות יד-טו
יד) תלה את החוטין בין שתי כנפים מזו לזו, וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה, ואחר כך חתכן באמצע, ונפרדו זה מזה, ונמצאו עתה ארבע כנפות עם ציציות, פסול, שהרי בעת שקשרן היו פסולין, לפי ששתי הכנפים היו באותו זמן מעורות זו בזו בחוטין שביניהן, ובשעה שפסקן נעשו מאליהן שתי ציציות, נמצא עושה מן העשוי:
טו) הטיל ציצית על הציצית, אם נתכוון לבטל את הראשונות, מתיר את הראשונה או חותכה, וכשרה. ואם נתכוון להוסיף, אף על פי שחתך אחת משתיהן, הרי זו פסולה, שהרי כשהוסיף פסל את הכל, וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי, שעשייתו הראשונה פסולה היתה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
