ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ו, ג-ד
הלכות יסודי התורה / פרק שישי
ג) כל הנטפל לשם – אותיות הצמודות לשם ה', אם נטפל זה הוא מלפניו, מותר למוחקו, כגון האות למ"ד מהמילה 'ל-י-ה-ו-ה', וכן האות בי"ת מ'בא-ל-הים', וכיוצא בהן, אותיות אלו אינן כקדושת השם, כיון שכאשר נכתבו אותיות אלו עדיין לא נכתב שם ה', ולא היו הן חלק מהשם. וכל הנטפל לשם מאחריו, כגון האות ך' של 'א-ל-היך', והאותיות 'כ"ם' של המילה 'א-ל-היכם', וכיוצא בהן, אינם נמחקים, והרי הם כשאר אותיות של שם, והטעם לכך, מפני שהשם שכבר נכתב לפניהם, מקדשם. ואף על פי שאותיות אלו הנטפלות לשם מאחריו נתקדשו ואסור למוחקם, מכל מקום המוחק אלו האותיות הנטפלות, אינו לוקה מלקות דאורייתא, אבל מכין אותו מכת מרדות מדרבנן:
ד) כתב האדם את האותיות אל"ף ולמ"ד מהמילה 'אלהים', או שכתב את האותיות יו"ד וה"א מהשם 'י-ה-ו-ה', כיון שהם שמות בפני עצמם [א-ל, י-ה], אינו נמחק. ואין צריך לומר שאם כתב 'י-ה' במקום שצריך להכתב כן, שיש לו שתי קדושות, האחת שהוא שם בפני עצמו, ועוד, מפני שזה השם 'י-ה', מקצת שם המפורש הוא, ובודאי אינו נמחק. אבל הכותב את האותיות שי"ן ודל"ת מ'ש-ד-י', או שכתב את האותיות צד"י ובי"ת מהשם 'צ-ב-א-ו-ת', כיון שאין באותיות אלו שם בפני עצמו, ואינם חלק מהשם המפורש, הרי זה נמחק:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
