ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק ט, א-ב
הלכות יסודי התורה / פרק תשיעי
א) כל דבר שהוא כתוב ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים [ולא מצוה שנאמרה מתחילה לזמן מסוים], אין לה לא שינוי, ולא גרעון, ולא תוספת, שנאמר 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו', ונאמר 'והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת', הא למדת, שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, ולא יתכן שיתבטלו. וכן הוא אומר 'חוקת עולם לדורותיכם', ונאמר 'לא בשמים היא', כלומר, שלאחר שניתנה התורה לישראל בארץ, לא יבואו לה עוד תוספות או שינויים מהשמים, הא למדת, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך, אם יעמוד איש, בין מן האומות בין מישראל, ויעשה אות ומופת, ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה על מה שכתוב בתורה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות, אלא מצות לפי זמן מסוים בלבד היו, הרי זה בוודאי נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, ומנין לנו שלא ציוהו ה', לפי שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם, ולא איש אל ויכזב:
ב) אם כן, שאין נביא יכול לחדש דבר, למה נאמר בתורה 'נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך', לא לעשות דת הוא בא אותו נביא, אלא לצוות על דברי התורה שניתנה למשה רבינו, ולהזהיר את העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן, הוא מלאכי, 'זכרו תורת משה עבדי'. וכן אם צונו הנביא בשם ה' דבר שהוא בדברי הרשות, שאינם מצוה או עבירה, כגון 'לכו למקום פלוני', או 'אל תלכו', או שאמר 'עשו מלחמה היום', או 'אל תעשו', 'בנו חומה זו' או 'אל תבנוה', שאין בדברים אלו מצוה או עבירה בתורה, כיון שאמר זאת הנביא מצוה לשמוע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, שנאמר 'והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
