ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק י, א
א) כל נביא שיעמוד לנו, ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע, שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו הוא בכך שיאמר דברים העתידים להיות בעולם, ויאמנו דבריו, שנאמר 'וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה' וגו', אשר ידבר הנביא בשם ה', ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא הדבר אשר לא דברו ה", ומבואר מפסוקים אלו שאם מתקיימים דברי הנביא הרי זו הוכחה לנבואתו, לפיכך, כשיבוא אדם הידוע לנו כאדם הראוי לנבואה, בְּמַלְאֲכוּת [-בשליחות] השם, ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע ממצוות התורה, אלא יצווה בנבואה זו לעבוד את ה' במצות התורה, אין אומרין לו 'קרע לנו הים' כדרך שעשה משה רבינו, או 'החיה מת' כפי שעשו אליהו ואלישע, וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו, אם נביא אתה, אמור דברים העתידים להיות, והוא אומר, ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו אם נפל דבר קטן מדבריו, בידוע שהוא נביא שקר. ואם באו דבריו כולן, יהיה בעינינו נאמן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
