ספר המדע: הלכות יסודי התורה, פרק י, ד-ה
ד) אף על פי שהתבאר שהנביא נבדק על ידי שאומר דברים העתידים להיות, מכל מקום דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות, או שיאמר שנה פלונית רעב, או מלחמה, וכיוצא בדברים אלו, גם אם אירע שלא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דיבר הנביא שיקרה דבר מסוים ולא בא הדבר, לפי שהקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד, ונחם על הרעה, ואפשר שעשו אותם אנשים תשובה, ונסלח להם, כאנשי נינוה שעל ידי התשובה שעשו התבטלה הנבואה לרעה שהתנבא עליהם יונה הנביא, הגם שהיתה זו נבואת אמת, או שתלה להם [-האריך להם ה' את זמן החסד] כחזקיה המלך, שהתנבא אליו ישעיהו הנביא שהוא עתיד למות, וכשהתפלל לה' נוספו לו עוד שנות חיים. אבל אם הבטיח הנביא בנבואתו על טובה, ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא שקר, כיון שכל דבר טובה שיגזור הא-ל, ואפילו על תנאי, אינו חוזר ומתבטל. ולא מצינו בכל הנבואות שחזר בו ה' בדבר טובה שהבטיח אלא בחרבן בית המקדש הראשון, כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים, וחזר בדבריו כיון שהיה להם למחות ברשעים ולא עשו כן, ודבר זה מפורש במסכת שבת, הא למדת, שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא. הוא הדבר שירמיהו הנביא אמר בתשובתו לחנניה בן עזור נביא השקר, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה, וחנניה מתנבא לטובה, אמר לו ירמיהו לחנניה, אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר, כיון שיתכן שיחזרו ישראל בתשובה ויבטל ה' את עונשם, אבל אם לא יעמדו דבריך יוודע שאתה נביא שקר, לפי שאין נבואה לטובה מתבטלת, שנאמר 'אך שמע נא את הדבר הזה וגו', הנביא אשר ידבר שלום [והיינו נבואה לטובה], בבוא דבר הנביא, יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת':
ה) נביא שהעיד לו [-עליו] נביא אחר שהוא נביא, הרי הוא [-השני] בחזקת נביא, ואין הנביא הזה השני צריך חקירה, אלא סומכים על הנביא הראשון שהעיד עליו, שהרי משה רבינו העיד ליהושע, והאמינו בו כל ישראל אפילו קודם שיעשה אות, וכן הוא הכלל לדורות.
כל נביא שנודעה נבואתו, והאמינו בדבריו פעם אחר פעם, או שהעיד לו נביא שהוא נביא אמת, והיה הולך בדרכי הנבואה, אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת, ואסור לנסותו יותר מדאי, ולא נהיה הולכים ומנסים את הנביא לעולם, שנאמר 'לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה', שאמרו 'היש ה' בקרבנו אם אין', אלא מאחר שנודע שזה נביא, יאמינו וידעו כי ה' בקרבם, ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כענין שנאמר 'וידעו כי נביא היה בתוכם':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
