ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ח, ה-ז
ה) אבן שהעמיד עליה האדם עבודת כוכבים, הרי זו אסורה כל זמן שהיא עליה. סלקה, האבן מותרת. מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים, ונפל הבית, אסור לבנותו, שהרי בכך הוא בונה קיר המשמש גם את העבודת כוכבים, כיצד יעשה, כונס לתוך שלו, ובונה את הקיר באופן שיש רווח בין הקיר לבין הגבול, ואותו הריוח ממלאהו קוצים או צואה, כדי שלא ירחיב לבית עבודת כוכבים – שלא ישתמשו לעבודת כוכבים באותו רווח שהשאיר וייסמכו על כותלו. היה הכותל שלו ושל עבודת כוכבים, ונפל, ידון מחצה למחצה [-חולקים את הכותל לשנים], מחצה שלו מותר בהנאה [והיינו כשהוא מכיר את האבנים שהיו בחלק שלו], ומחצה של עבודת כוכבים הכל אסור בהנאה. אבניו עציו ועפרו של חלק הכותל של עבודת כוכבים, הכל אסור בהנאה:
ו) כיצד מאבד האדם את העבודת כוכבים, ושאר דברים האסורים בגללה, כגון משמשיה ותקרובת שלה, שוחק לפירורים וזורה אותם לרוח, או שורף ומטיל לים המלח:
ז) דבר שאין בו תפיסת יד אדם, שנעבד, כגון הרים, ובהמה, ואילן, אף על פי שהנעבד עצמו מותר בהנאה, וכפי שהתבאר לעיל (ה"א), ציפויו אסור בהנאה, והנהנה אפילו בכל שהוא מהן, לוקה, שנאמר 'לא תחמוד כסף וזהב עליהם', וכל ציפויי עבודת כוכבים הרי הן בכלל משמשיה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
