ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ג, ד-ו
ד) כיון שתלמוד תורה קודם לכל המצוות, לכן אם היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו כדי לעשות את המצוה, אלא תיעשה המצוה על ידי אחרים, ואם לאו, שאין מי שיקיימנה מלבדו, יעשה את המצוה, ויחזור לתלמודו:
ה) תחלת דינו של אדם, אינו נידון אלא על התלמוד – על לימוד התורה, ואחר כך הוא נידון על שאר מעשיו. לפיכך אמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, בין לשמה בין שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
ו) מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי, ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, אלא כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה [-במידה] תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ולא עליך הדבר לגמור – אם אינך יכול ללמוד את כל התורה, אל תתייאש מללומדה, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה, אלא חייב אתה ללמוד כפי יכולתך, ואם הרבית תורה, הרבית שכר, וגודל השכר הוא לפי גודל הצער:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
