ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ה, א-ב
א) כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו, והטעם לכך, שאביו מביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ולכך, אם ראה אבידת אביו ואבידת רבו, השבת אבידתו של רבו קודמת להשבת אבידתו של אביו. היו אביו ורבו נושאים במשא, מניח תחילה את המשא של רבו ואחר כך את המשא של אביו. היו אביו ורבו שבויים בשביה, פודה תחילה את רבו, ואחר כך פודה את אביו. ואם היה אביו תלמיד חכם, פודה את אביו תחלה. וכן אם היה אביו תלמיד חכם, אף על פי שאינו שקול בחכמה כנגד רבו, משיב אבידתו של אביו ואחר כך משיב אבידת רבו. ואין לך כבוד גדול מכבוד הרב, ולא מורא גדול ממורא הרב, אמרו חכמים 'מורא רבך כמורא שמים', לפיכך אמרו, כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר על דתן ואבירם שחלקו על משה ואהרן 'בהצותם על ה", וכל העושה מריבה עם רבו, כעושה מריבה עם השכינה, שנאמר לגבי מי מריבה 'אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם', וכל המתרעם על רבו כמתרעם על ה', שנאמר בדברי משה רבינו לישראל 'לא עלינו תלונותיכם כי על ה". וכל המהרהר אחר רבו, כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר 'וידבר העם באלהים ובמשה':
ב) איזהו הנקרא שהוא חולק על רבו, זה שקובע לו מדרש, ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים, ואף על פי שרבו במדינה אחרת. ואסור לאדם להורות בפני רבו לעולם, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
