ספר נשים: הלכות אישות, פרק ד

יט) המקדש בפחות מפרוטה, אינה מקודשת. קידשה באוכל או בכלי וכיוצא בו, אף ששוה פחות מפרוטה, הרי זו מקודשת בספק, וצריכה גט מספק, והטעם לכך, כיון שאנו חוששים שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר. הא למדת, שכל המקדש בדבר שהוא שוה כסף, אם היה אותו הדבר באותה המדינה שוה פרוטה, הרי אלו קידושי ודאי, ואם אינו שוה פרוטה באותה מדינה הרי אלו קידושי ספק, שמא דבר זה שוה פרוטה במדינה אחרת. יראה לי, שדין זה הוא רק כשיכולה האשה לקחת את אותו הדבר שהתקדשה בו למדינה אחרת ששם הוא שוה פרוטה, אבל אם קידש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים וכיוצא בהם, אם לא היו שוה פרוטה באותו המקום אינה מקודשת כלל, ואפילו לא בספק, שהרי דבר זה אינו מגיע (-אינו יכול להגיע) למקום אחר עד שיפסד ויאבד לגמרי, ובודאי לא יהא שווה פרוטה בשום מקום (ואף במקום שאותו תבשיל או ירק היו שוים פרוטה בתחילתם), ודבר של טעם הוא זה, וראוי לסמוך עליו:
כ) המקדש (אשה) בפחות מפרוטה, או שקידש שתי נשים בפרוטה אחת, אף על פי ששלח סבלונות (-מתנות) לאחר מכן, אינה מקודשת. וכן קטן שקידש, אף על פי ששלח סבלונות אחר שהגדיל, אינה מקודשת, והטעם לכך, כיון שלא היתה כוונתו בשליחת המתנות לקדשה במתנות אלו, אלא מחמת קידושין הראשונים שלחן, שהיה סבור שחלו קידושיו הראשונים, ובאמת היו אלו קידושין פסולין, כיון שלא נתן לה שוה פרוטה לשם קידושין.