ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ה

ז) כיצד, היו שתי קופות זו לפנים מזו, הפנימית שלה והחיצונה שלו, והיו שתי הקופות עומדות בתוך חצר הבעל, וזרק לה גיטה בתוכן, אפילו הגיע הגט לאויר החצר הפנימית אינה מגורשת, עד שינוח על צד (-דופן) הקופה הפנימית. במה דברים אמורים, שאם נח הגט על דופן הקופה הפנימית היא מגורשת, בשהיתה הקופה הפנימית, של האשה, מוטה על צדה, ויכול הגט לנוח על הדופן המוטה על צידו, ואין לה שולים – אין תחתית לקופות אלו, לא לפנימית ולא לחיצונית, ולכן אין הבעל מקפיד על מקומה של הקופה, ובאופן זה הכלי קונה לה בקנין חצר. אבל אם זו קופה שיש לה שולים, אפילו נח הגט בקרקעיתה של הפנימית אינה מגורשת, כיון שכלי האשה הנמצא בתוך רשות הבעל אינו קונה לה את הגט, אלא אם כן הבעל אינו מקפיד על מקומו.
ח) זרק לה הבעל את גיטה והיא בתוך ביתו, או בתוך חצרו, אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומו, כגון צלוחית או כפיפה (-סל) קטנה או כיוצא בהן. וכן אם הגיע הגט למיטה שלה שהיא יושבת עליה, והיתה גבוהה עשרה טפחים, הרי זו מגורשת, שהרי חָלְקָה המיטה רשות לעצמה, ונחשבת היא כרשות של האשה, ואף שרגלי המטה עומדים ברשות הבעל, אין הבעל מקפיד על מקום עמידת כרעי המטה.