ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק א
ט) מי שהיו לו נשים רבות, ומת ללא בנים, ביאתה (-יבומה) או חליצתה של אחת מהן, פוטרת את השאר. ואינו מייבם לשתים – אסור לייבם שתים מנשות אחיו, שנאמר 'אשר לא יבנה את בית אחיו', ויש ללמוד מלשון זו שרק בית אחד הוא בונה, ואינו בונה שני בתים. וכן אם היו לו למת אחים רבים, רק אחד מהן חולץ או מייבם לאחת מן היבמות, וְיוּתְרוּ בכך שאר הצרות:
י) היו ביבמות אלו (-בין נשות המת הזקוקות ליבום) מקצת נשים שהן כשרות לכהונה ומקצת נשים שהן פסולות לכהונה, אם היה מייבם, מייבם לאי זו שירצה, ואם היה חולץ, יחלוץ לפסולה לכהונה, והטעם לכך, כדי שלא יפסול את הכשירה לכהונה בחליצה, כלומר, כיון שחלוצה נאסרת מדרבנן לכהונה, אין ראוי שיפסול ללא צורך אשה הכשרה לכהונה, ומוטב שיחלוץ לאשה שהיא בין כך פסולה לכהונה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
