עניני גמילות חסדים / פרק ב
ידוע הדבר, כי תכלית כל האדם היא שיזכה לעתיד לבא לשבת לפני ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו הנועם האמיתי והעונג הגדול מכל העינוגים שיכולים להמצא. אך כל זה תלוי באדם עצמו, אם בחייו נדבק בה' בכל כוחו, כמו שכתוב 'ולדבקה בו', ופירשו חז"ל שצריך האדם להדבק במידותיו של הקב"ה, שהם רק לטוב ולחסד, ואז יזכה לישב לפני ה'. אבל אם בחייו היתה דרכו שלא להיטיב לאחרים, שזהו ההיפך ממידותיו של הקב"ה, איך יוכל לזכות להדבק בה' לאחר מותו?
וכשיבין האדם כמה אהבה צריכה להיות לו למידה זו, אז כשיזדמן לו לגמול חסד יהיה לו הדבר כמציאה, ויעשנו בשלמות, בלא שיתבייש המקבל בכך, ועבור זה יברכהו ה'.
ומעלה נוספת יש בכך, כי כאשר תהיה לאדם אהבה למידה זו של חסד, יזרז גם את האחרים לגמול חסדים.
