פסקי הלכות, מסכת מגילה, פרק ראשון (ב) ופרק שני (א)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת מגילה, פרק ראשון (ב)
(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)
לא. יום י"ג באדר אסור בהספד ובתענית, ויום ט"ז באדר אסור בהספד ומותר בתענית.
לב. ימי החנוכה אסורים בהספד, וכן היום שלפניהם והיום שלאחריהם, אסורים.
לג. אין אומרים הלל בפורים, כיון שאין אומרים הלל על נס הנעשה בחוץ לארץ [לאחר זמן יציאת מצרים], וכן מחמת שקריאת המגילה נחשבת כ'הלל' לענין זה. וכן מחמת שנשארו ישראל באותו זמן עבדי אחשורוש, ולא היתה זו גאולה שלמה.
לד. בקריאת המגילה יש לומר את כל עשרת בני המן עם תיבת 'עשרת' שלאחריהם בנשימה אחת, כיון שכולם נהרגו יחד.
לה. בכתיבת המגילה יש לכתוב את האות וי"ו של ויזתא כשהיא מתוחה כלפי מעלה, ללמד שכולם ניתלו כאחד על אותו העץ, זה למטה מזה.
לו. כל השירות שבתורה כתובות כשהכתיבה היא מעל הַחֵלֶק הֶחָלָק שבשורה שתחתיה, כדרך בנין המתקיים, מלבד כתיבה זו של עשרת בני המן, שהמילים כתובות זו על גב זו כדרך שבונים בנין שאינו מתקיים, שלא תהא תקומה למפלתם של הרשעים.
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת מגילה, פרק שני (א)
א. הקורא את המגילה מסופה לתחילתה, לא יצא ידי חובתו. וכן הקורא את ההלל או את קריאת שמע או את תפילת שמונה עשרה מסופם לתחילתם, לא יצא, אלא צריך לקרותם כסדרם.
ב. הקורא את המגילה בעל פה, או שקראה בלשון שאינה לשון הקודש ואינו מבין שפה זו, לא יצא ידי חובתו. אמנם אם הוא מבין את אותה לשון, יצא, ובתנאי שהמגילה כתובה באותה לשון.
ג. הקורא או שומע את המגילה בלשון הקודש, אף שאינו מבין את האמור בה, יצא ידי חובתו.
ד. הקורא את המגילה ושוהה בין קטע לקטע, אפילו שהה שיעור זמן שיש בו כדי לקרוא את כולה, יצא ידי חובתו.
ה. הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, והיינו כשהוא לא ישן ממש ולא ער ממש, שאם קוראים לו הוא עונה, אך אינו יודע להשיב דבר התלוי בסברא, ואם מזכירים לו דבר הוא נזכר בו, יצא ידי חובתו.
ו. הכותב את המגילה או מגיהה, ותוך כדי כך קורא הוא כל מילה ממגילה כשרה, והתכוון לצאת ידי חובה, יצא.
ז. הדורש את פסוקי המגילה ברבים, ותוך כדי כך קרא את כל פסוקיה, והתכוון לצאת בכך ידי חובתו, יצא.
ח. הקורא חלק מהמגילה, ומדלג על חלקה, לא יצא ידי חובתו.
ט. אם רוב המגילה כתובה, וחלקה חסרה או מחוקה, כשרה, וקורא את החלק החסר בעל פה.
י. הכותב כתבי הקודש, חייב להעתיקם מתוך הכתב, ואפילו אות אחת אסור לכתוב שלא מן הכתב, חוץ מתפילין ומזוזות, שהן קצרות ושגורות בפי הכל, ומותר לכותבם בעל פה.
יא. הכותב את המגילה צריך לשרטט תחילה את השורות, וכן הכותב ספר תורה או מזוזה, צריך לשרטט. אמנם הכותב תפילין, אינו צריך לשרטט.
יב. שלש מילים של פסוק מותר לכתוב בלא שרטוט, אבל ארבע מילים או יותר יש לשרטט.
יג. יש לכתוב את המגילה בדיו שחור, ולא במיני צבעונים. על גבי קלף, ולא על נייר או על עור שאינו מתוקן כל צרכו, בכתב אשורית.
יד. בן כרך שהלך לעיר, ועתיד לחזור למקומו בליל י"ד, קורא בט"ו, ואפילו אם בסוף התעכב ולא חזר בליל י"ד לכרך. ואם אינו עתיד לחזור בליל י"ד, קורא בי"ד.
טו. בן עיר שהלך לכרך, ושהה שם ביום י"ד, ודעתו להשאר שם בליל ט"ו, קורא את המגילה בט"ו.
טז. צריך אדם לקרוא את כל המגילה בפורים כדי לצאת ידי חובתו, מתחילתה לסופה.
יז. יש לתפור את יריעות המגילה בגידים של בהמה טהורה, ולא בחוטי פשתן.
יח. אין חובה לתפור את היריעה לכל אורכה, אלא די בכך שיטיל שתי חוטים בשתי קצות היריעה, ואחת באמצע, כאשר המרחק בין שלשתם שוה.
יט. מגילה הכתובה בין שאר הכתובים, אין קוראים בה בציבור, והיינו כשקוראים את המגילה שלא בזמנה, שיש צורך בעשרה, אבל כשקוראים אותה בזמנה, שניתן לקוראה ביחיד, יוצאים ידי חובה אף במגילה כזו. ואם היא שונה משאר היריעות בכך שהיא גדולה יותר או קטנה יותר, יוצאים בה ידי חובה גם בציבור.
כ. כאשר תופרים את ספר התורה יש להשאיר חלק מהיריעה, בראשה ובסופה, ללא תפרים, כדי שבשעה שפותחים את ספר התורה, גם אם ימתחו אותו, לא יקרעו היריעות.
(ספר יוחסין)
