פסקי הלכות, מסכת תענית, פרק ראשון (א)
א. ביום טוב של שמיני עצרת, בתפילת מוסף, מתחילים להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' [ובחוץ לארץ מתחילים ביום טוב ראשון של שמיני עצרת], עד יום טוב ראשון של פסח בתפילת שחרית.
ב. בימות הגשמים, אם לא אמר 'משיב הרוח' אינו חוזר, ואפילו אם ביקש שלא תנשב רוח ולא ירד טל, אינו חוזר. אך אם לא אמר 'מוריד הגשם', חוזר, ואם הזכיר 'מוריד הטל', אינו חוזר.
ג. אין חיוב להזכיר בתפילה 'משיב הרוח' ו'מוריד הטל', כיון שלעולם אין הם נעצרים לגמרי, אך אם רוצה האדם רשאי הוא להזכירם.
ד. האומר בימות החמה 'משיב הרוח', אינו חוזר. אך אם אמר 'מוריד הגשם', חוזר.
ה. בימות הגשמים מבקשים בתפילה 'ותן טל ומטר לברכה', ומתחילים בז' במרחשוון, עד יום טוב ראשון של פסח. ובחוץ לארץ מתחילים לבקש מיום שישים של תקופת תשרי.
ו. אם שכח לומר 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים, יבקש ב'שומע תפילה'. ואם שכח גם שם, ועקר רגליו בסיום התפילה, חוזר לראש התפילה.
ז. כאשר יורדים גשמים מרובים בשיעור שנקווים מים רבים על הארץ, ובכל טיפה שיורדת נראה שהמים שעל הקרקע קופצים לקראתה, יש להודות לה' ולומר 'מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו', וממשיך בנוסח 'ואילו פינו מלא שירה כים' שבנשמת כל חי, עד 'הן הם יודו ויברכו את שמך', וחותם ברוך רוב ההודאות ואל ההודאות'.
ח. אם לא ירדו גשמים בארץ ישראל עד י"ז במרחשוון, מתחילים תלמידי חכמים להתענות בימים שני וחמישי ושני, ותעניות אלו מתחילות בעלות השחר, ומותרים בהם במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
ט. תעניות אלו של תלמידי חכמים, אין מתענים בראשי חודשים, ולא בחנוכה ופורים.
י. גם מי שהוא רק בגדר 'תלמיד', והיינו ששואלים אותו הלכה בכל מקום, ויודע היכן נמצאת הלכה זו, ואפילו במסכת כלה, ראוי לו להתענות תעניות אלו, ואין בכך משום גאוה.
יא. אין גוזרים תענית על הציבור בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים. אבל אם התחילו בסדר תעניות של הגשמים, מתענים אפילו בימים אלו.
יב. המתענה תענית יחיד, על צרה או על חולה, ובאמצע התענית עברה הצרה או התרפא החולה, עליו להשלים את תעניתו עד סופה.
יג. ההולך ממקום שגזרו תענית למקום אחר, עליו להתענות תענית שלימה. וההולך ממקום שאין מתענים בו למקום שגזרו בו תענית, עליו להתענות עם בני המקום. ואם שכח ואכל ושתה, לא יראה עצמו בפניהם כשהוא שבע, ולא ינהג עידונים בעצמו.
יד. אדם שיש לו אוכל ברווח בשנות בצורת, ואינו אוכל ברווח אלא מרעיב את עצמו כדי להשתתף בצער הציבור, ניצל ממיתה משונה.
טו. בשנות בצורת אסור לאדם לשמש מיטתו, כדי להשתתף בצער הציבור. אבל מי שעדיין לא קיים מצוות פריה ורביה משמש מיטתו גם בשנים אלו.
טז. כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור.
יז. הרוצה להתענות תענית יחיד, צריך לקבל זאת על עצמו בתפילת מנחה של ערב התענית, ומזכיר 'עננו' ביום התענית. ואם לא קיבל על עצמו, גם אם התענה מהלילה, אין זו תענית, ואינו אומר 'עננו'.
יח. ביום התענית אין לאכול ולשתות עד סיום היום, ואם אכל קודם שקיעת החמה, אין זו תענית.
יט. אף על פי שתענית יחיד מתחילה בעלות השחר, אם ישן בתחילת הלילה, והתעורר משנתו קודם עלות השחר, אסור לו לאכול. אבל אם לא ישן ממש, אפילו אם היה מתנמנם מעט, ואפילו אם סיים סעודתו וסילק את השולחן, רשאי לחזור ולאכול עד עלות השחר.
כ. בתעניות המתחילות בלילה, רשאי לאכול ולשתות עד שקיעת החמה. אך אם קיבל עליו את התענית קודם לכן, אסור לו לאכול ולשתות.
(ספר יוחסין)
