בביאור מידת הענווה
החלק השני הוא סבילת העלבונות, והנה בפירוש אמרו חז"ל על הפסוק 'נושא עוון ועובר על פשע', למי ה' נושא עון, למי שעובר על פשע, ואינו מקפיד על מי שפשע כנגדו. ואמרו עוד 'הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"'. ואמרו חז"ל, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל. ורבי אבהו, אחרי רוב ענוותנותו מצא שעדיין לא הגיע להיות ראוי לקרא עניו, לאחר שראה את רבי אבא דעכו, שאמר ביאור מסוים, והמתורגמן שלו אמר לציבור טעם אחר, ולא הקפיד עליו.
