ה וְחַתּ֖וּ וָבֹ֑שׁוּ מִכּוּשׁ֙ מַבָּטָ֔ם וּמִן־מִצְרַ֖יִם תִּפְאַרְתָּֽם׃ ו וְ֠אָמַר יֹשֵׁ֨ב הָאִ֣י הַזֶּה֮ בַּיּ֣וֹם הַהוּא֒ הִנֵּה־כֹ֣ה מַבָּטֵ֗נוּ אֲשֶׁר־נַ֤סְנוּ שָׁם֙ לְעֶזְרָ֔ה לְהִ֨נָּצֵ֔ל מִפְּנֵ֖י מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֵ֖יךְ נִמָּלֵ֥ט אֲנָֽחְנוּ׃
֍ ֍ ֍
(ה) וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ – יפחדו ויתביישו, ומבאר מי הם שיפחדו ויתביישו, מִכּוּשׁ מַבָּטָם – אותם שהביטו על כוש להשיג מהם עזרה, יראו עתה שאנשי כוש בעצמם גלו, ויפחדו, כי לא ישיגו מהם עזרה. וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם – ואותם שהתפארו בברית שיש להם עם מצרים, יתביישו עתה, כשיראו שאין להם על מי להשען, ואין תועלת בברית זו.
(ו) וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה, והם אנשי ארץ יהודה [כי בלשון הקודש 'אי' הוא מחוז, גם אם אינו מוקף מים], בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ – כך אירע לאומות ששמנו עליהם מבטינו, אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר, והם עצמם נפלו ביד מלך אשור, וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ.
