א וַֽיְהִי֙ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים וּדְבַר־ה֗' הָיָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ית לֵאמֹ֑ר לֵ֚ךְ הֵֽרָאֵ֣ה אֶל־אַחְאָ֔ב וְאֶתְּנָ֥ה מָטָ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ ב וַיֵּ֨לֶךְ֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ לְהֵֽרָא֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב וְהָֽרָעָ֥ב חָזָ֖ק בְּשֹֽׁמְרֽוֹן׃ ג וַיִּקְרָ֣א אַחְאָ֔ב אֶל־עֹֽבַדְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַבָּ֑יִת וְעֹֽבַדְיָ֗הוּ הָיָ֥ה יָרֵ֛א אֶת־ה֖' מְאֹֽד׃ ד וַֽיְהִי֙ בְּהַכְרִ֣ית אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י ה֑' וַיִּקַּ֨ח עֹֽבַדְיָ֜הוּ מֵאָ֣ה נְבִיאִ֗ים וַֽיַּחְבִּיאֵ֞ם חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְכִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃ ה וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־עֹ֣בַדְיָ֔הוּ לֵ֤ךְ בָּאָ֨רֶץ֙ אֶל־כָּל־מַעְיְנֵ֣י הַמַּ֔יִם וְאֶ֖ל כָּל־הַנְּחָלִ֑ים אוּלַ֣י ׀ נִמְצָ֣א חָצִ֗יר וּנְחַיֶּה֙ ס֣וּס וָפֶ֔רֶד וְל֥וֹא נַכְרִ֖ית מֵֽהַבְּהֵמָֽה׃ ו וַֽיְחַלְּק֥וּ לָהֶ֛ם אֶת־הָאָ֖רֶץ לַֽעֲבָר־בָּ֑הּ אַחְאָ֞ב הָלַ֨ךְ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ לְבַדּ֔וֹ וְעֹֽבַדְיָ֛הוּ הָלַ֥ךְ בְּדֶרֶךְ־אֶחָ֖ד לְבַדּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(א) לאחר שבמשך כל תקופת הבצורת סגר אליהו את כל צנורות השפע, והכין את עצמו להיות הגורם לעצירת הגשמים, לא היה שייך שיבוא דרכו שפע מהשמים. אמנם כיון שהוצרך אליהו עתה להחיות את בנה של האלמנה, ובהכרח נעשה בעצמו צינור של שפע למשוך חיות וחיים לילד, על ידי זה נפתחו כל מעיינות החיים ולא היה ניתן עוד לעצור את השפע הרוחני, ולכן אמר לו ה' כעת כי תיפסק הבצורת ויבוא מטר על פני האדמה. אמנם, כיון שאליהו אמר לאחאב שלא יהיה מטר כי אם על פי דבריו, שלחו ה' לאחאב כדי להראות לו שהוא מסכים לירידת הגשמים. ואמנם, כיון שכבר נעצר המטר הטבעי [וכמו שהתבאר לעיל, מאחר וכבר יבשו כל הנחלים ומקווי המים] והיה צורך במטר היורד בהשגחה פרטית לטובה, הוצרך אליהו להחזיר את העם בתשובה. וַיְהִי יָמִים רַבִּים – עברו שלש שנים של בצורת בארץ ישראל, וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר, לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, והשתדל להחזיר את ישראל בתשובה, שיהיו ראויים לטובה זו, וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
(ב) וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב, ואותו זמן היה ראוי לכך שישמעו העם לדבריו, כיון שהיה זה לאחר שנים של בצורת, וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן, ויראו האנשים יראת מוות.
(ג) וגם אחאב כבר הרגיש כי בגללו באה הצרה הזו, וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד, ומחמת כן מינה אותו אחאב לממונה על ביתו, כדי שבזכותו ינצל גם הוא.
(ד) וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה', וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה – בכל מערה חמישים נביאים, וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם.
(ה) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם, וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים, אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה.
(ו) וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אחאב ועובדיהו אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ, אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ.
