יט וַיֵּ֣לֶךְ מִ֠שָּׁם וַיִּמְצָ֞א אֶת־אֱלִישָׁ֤ע בֶּן־שָׁפָט֙ וְה֣וּא חֹרֵ֔שׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר צְמָדִים֙ לְפָנָ֔יו וְה֖וּא בִּשְׁנֵ֣ים הֶֽעָשָׂ֑ר וַיַּֽעֲבֹ֤ר אֵֽלִיָּ֨הוּ֙ אֵלָ֔יו וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אַדַּרְתּ֖וֹ אֵלָֽיו׃ כ וַיַּֽעֲזֹ֣ב אֶת־הַבָּקָ֗ר וַיָּ֨רָץ֙ אַֽחֲרֵ֣י אֵֽלִיָּ֔הוּ וַיֹּ֗אמֶר אֶשְּׁקָה־נָּא֙ לְאָבִ֣י וּלְאִמִּ֔י וְאֵֽלְכָ֖ה אַֽחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ שׁ֔וּב כִּ֥י מֶֽה־עָשִׂ֖יתִי לָֽךְ׃ כא וַיָּ֨שָׁב מֵאַֽחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת־צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַֽחֲרֵ֥י אֵֽלִיָּ֖הוּ וַֽיְשָׁרְתֵֽהוּ׃
֍ ֍ ֍
(יט) וַיֵּלֶךְ אליהו מִשָּׁם, וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט, וְהוּא חֹרֵשׁ – הולך אחרי הבקר החורש את השדה, שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים [-שנים עשר זוגות בקר הולכים] לְפָנָיו עם החורשים, וְהוּא – אלישע עצמו הלך אחרי כולם, בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר, וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו, ובכך רמז לו שיהיה נביא תחתיו ויטול את אדרתו.
(כ) וַיַּעֲזֹב אלישע אֶת הַבָּקָר, וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר, אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי, וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, כי דבקה נפש אלישע באליהו. וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ אליהם ושׁוּב אלי, כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ – זה הדבר אשר עשיתי עבורך, לעורר אותך שתבא לחסות תחת כנפי (רלב"ג).
(כא) וַיָּשָׁב אלישע מֵאַחֲרָיו, ומרוב שמחה על שדבקה נפשו באליהו עשה משתה לכל עבדיו הנמצאים שם (אלשיך), וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר, וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר – בעצים המשמשים את הבקר בִּשְּׁלָם – בישל עבורם את הַבָּשָׂר, וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ, וַיְשָׁרְתֵהוּ, כדי ללמוד ממנו את חכמתו, כי המשרת רואה את הנהגת רבו תמיד, ושומע דבריו בכל עת, ועל ידי זה לומד ממנו יותר ממה שילמדו שאר התלמידים.
